יואב ברום

יואב ברום
	אין תמונה חופשית
לידה	9 בדצמבר 1941; שפיים, פלשתינה (א"י)
נהרג	22 באוקטובר 1973 (בגיל 31); כ"ו בתשרי תשל"ד
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1959–1973 (כ־14 שנים)
דרגה
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד הסיור 87;
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
	צל"ש מפקד חטיבה; עיטור העוז

יואב ברום (9 בדצמבר 1941 – 16 באוקטובר 1973) היה מפקד גדוד הסיור 87 שבחטיבה 14, ובעל עיטור העוז וצל"ש מח"ט. נהרג במהלך מבצע אבירי לב במלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברום נולד וגדל בקיבוץ שפיים. בנובמבר 1959 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת גולני. עבר את הגיבוש ליחידות החטיבתיות והתקבל לסיירת גולני. עבר מסלול הכשרה כלוחם וסיים קורס מ"כים חי"ר בהצטיינות. בהמשך עבר קורס קציני חי"ר. בלילה שבין 16 ו-17 במרץ 1962 השתתף ברום, כמפקד מחלקה בסיירת בפעולת נוקייב ועוטר בצל"ש מח"ט על אומץ לבו^[1]. לאחר מכן השתחרר מצה"ל ושב לקיבוצו^[2]. הוא השלים תואר ראשון בכלכלה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית. בשירות המילואים לחם במלחמת ששת הימים. לאחר מכן שב לקיבוץ ועבד כמורה. בהמשך מונה למנהל בית-הספר התיכון. כאיש מילואים התנדב לפרויקט ה"נמרים" ולחם במלחמת ההתשה^[3]. לאחר מכן שב לשירות קבע ועשה הסבה לשריון. עם פרוץ הקרבות במלחמת יום הכיפורים שב ארצה מחופשה בצרפת וקיבל את הפיקוד על גדוד הסיור 87 שבחטיבה 14, שמפקדו נהרג^[4]. תחת פיקודו ביצע הגדוד סיור שחשף את התפר שבין הארמיות המצריות ואפשר את ביצוע צליחת התעלה^[5]. במהלך קרב הצליחה לחם בראש גדודו ונהרג. לאחר מותו הועלה לדרגת סא"ל והוענק לו עיטור העוז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור חייו של יואב ברום, שפיים, 1979 באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
עמירם אזוב, צליחה: 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, תשע"א 2011.
אמנון רשף, "לא נחדל! - חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר, 2013.
אילן כפיר, "אחי גיבורי התעלה", הוצאת ידיעות ספרים, 2003.
אילן כפיר ודני דור, "תחנות שקמה, מי נשאר? עבור", הוצאת ידיעות ספרים, 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורות החיים של יואב ברום, באתר "יזכור" של משרד הביטחון.
עיטור העוז שהוענק לסא"ל יואב ברום ז"ל, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל.
עוד 9 חיילים צוינו לשבח, למרחב, ‏ 11 באפריל 1962.
"יואב ברום - סרט לזכרו", סרטון באתר יוטיוב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ גל פרל פינקל, המלחמה נגמרה מזמן, המחקר ההיסטורי (והקרב על האמת) עודנו בעיצומו, באתר זמן ישראל, 7 באוקטובר 2019.
^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 111, "המורה מקיבוץ שפיים, בן יחיד להוריו, כבר זכה לצל"ש כקצין בגולני על גילוי אומץ לב בקרב על מוצב נוקייב שברמה הסורית בשנת 1962. בסיכום אחד מתרגילי השריון הגדיר אותו האלוף אדן כקצין הטוב ביותר שאי־פעם פגש".
^ אילן כפיר, "החווה הסינית: קרב השריון הגדול בסיני שהכריע את מלחמת יום כיפור", תל אביב הוצאת ספרית מעריב, 2012, עמודים 113-114.
^ רון בן ישי, פחות שחצן, יותר בטוח. עיתונאי בחזית ביום כיפור, באתר ynet, 17 בספטמבר 2010.
^ צבי הראל, 45 שנה אחרי: מגש הכסף של מלחמת יום הכיפורים, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2018.

[1] גל פרל פינקל, המלחמה נגמרה מזמן, המחקר ההיסטורי (והקרב על האמת) עודנו בעיצומו, באתר זמן ישראל, 7 באוקטובר 2019.

[2] עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 111, "המורה מקיבוץ שפיים, בן יחיד להוריו, כבר זכה לצל"ש כקצין בגולני על גילוי אומץ לב בקרב על מוצב נוקייב שברמה הסורית בשנת 1962. בסיכום אחד מתרגילי השריון הגדיר אותו האלוף אדן כקצין הטוב ביותר שאי־פעם פגש".

[3] אילן כפיר, "החווה הסינית: קרב השריון הגדול בסיני שהכריע את מלחמת יום כיפור", תל אביב הוצאת ספרית מעריב, 2012, עמודים 113-114.

[4] רון בן ישי, פחות שחצן, יותר בטוח. עיתונאי בחזית ביום כיפור, באתר ynet, 17 בספטמבר 2010.

[5] צבי הראל, 45 שנה אחרי: מגש הכסף של מלחמת יום הכיפורים, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2018.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]