דונצק (מחוז)
| |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| מושל | פאבלו קירילנקו | ||
| בירת המחוז | דונצק | ||
| שפה רשמית |
אוקראינית  | ||
| תאריך ייסוד |
2 ביולי 1932 3 ביוני 1938 (בגבולותיו המודרניים – עד 2014) | ||
| על שם |
דונצק | ||
| שטח | 26,517 קמ"ר | ||
| גובה | 336 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 4,100,280 (1.1.2021) | ||
| קואורדינטות | 48°08′N 37°44′E / 48.14°N 37.74°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| donoda.gov.ua | |||
  | |||
מחוז דונצק (באוקראינית: Доне́цька о́бласть – אובלסט דונצק) הוא מחוז במזרח אוקראינה, שבירתו היא העיר דונצק.
שטח המחוז הוא כ־27 אלף קמ"ר ובינואר 2021 התגוררו בו 4,100,280 תושבים.[1] עד נובמבר 1961, המחוז נשא את השם מחוז סטלינו על שם יוסיף סטלין. מחוז דונצק הוא המחוז הגדול ביותר באוקראינה. יש בו 28 ערים, 18 מחוזות משנה, 131 יישובים במתכונת עירונית, ו-1,124 יישובים במתכונת כפרית. המחוז מספק חמישית מהייצור התעשייתי ומוביל בגידול תוצרים חקלאיים בסיסיים במדינה.[2] כמו כן, המחוז מזוהה לעיתים קרובות עם תעשיית כריית הפחם באוקראינה.
כחלק ממשבר אוקראינה, השתלטו מורדים פרו-רוסיים על חלקים נרחבים מהמחוז. לאחר נפילת המחוז בידי המורדים, הועבר ממשל המחוז לעיר מריופול ולאחר מכן לעיר קרמטורסק.[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז דונצק הוקם ב-3 ביוני 1938 תחת השם מחוז סטלינו לאחר שמחוז דונצק פוצל למחוז וורושילובגרד (מחוז לוהנסק המודרני) ולמחוז סטלינו (מחוז דונצק המודרני).
במהלך הכיבוש הנאצי מסתיו 1941 ועד סתיו 1943 שונה שמו של המחוז למחוז יוזיבקה.
בשנת 1961 במסגרת תהליך הדה-סטליניזציה שונה שמו של המחוז ממחוז סטלינו למחוז דונצק.
במהלך פירוק ברית המועצות, 83.9% מהמצביעים במחוז דונצק היו בעד הכרזת העצמאות של אוקראינה במשאל העם ב-1991.
במהלך שנות התשעים המחוז נודע בשל פעילות פלילית גבוהה שכללה הרג של אנשי עסקים בעלי פרופיל גבוה כמו היזם אחט בראגין ויבהן שצ׳רבן. מחוז דונצק היה גם בסיס לסיעה הפוליטית הפרו-רוסית הראשית של אוקראינה, מפלגת האזורים, שהפכה לחלק מהממשלה האוקראינית ב-2002.
ב-1994 התקיים משאל עם במחוז דונצק ובמחוז לוהנסק. כ-90% תמכו בכך שהשפה הרוסית תזכה למעמד של שפה רשמית לצד השפה האוקראינית. עם זאת, משאל העם בוטל על ידי ממשלת קייב.[4]
לקראת סוף שנת 2004, מפלגת האזורים הייתה מעורבת בניסיון יצירת פרויקט פוליטי, הרפובליקה האוטונומית של דרום-מזרח אוקראינה, שהייתה אמורה לכלול את מחוז דונצק.
ב-6 באפריל 2014 חיילי מודיעין רוסים שהוסוו כתושבים מקומיים, מפלגת האזורים, יחד עם קומוניסטים מקומיים ופעילים פרו-רוסים בעיר דונצק השתלטו על בניין ממשלת מחוז דונצק והקימו במקומה "מועצה עממית" שהכריזה על ריבונות המחוז תחת ישות מדינית חדשה בשם "הרפובליקה העממית של דונצק". "המועצה העממית" הפכה לגוף המחוקק של הרפובליקה וחבריה החליטו על עריכת משאל עם לכינון מדינה עצמאית בשטח המחוז והכרזת עצמאות חד צדדית מאוקראינה.[5] עד בוקר ה-12 באפריל השלטון העצמי של דונצק כבר היה מאורגן והתמקם בבניין ממשלת מחוז דונצק במרכז העיר דונצק. בהמשך אותו היום, שאר ערי המחוז (כדוגמת סלוביאנסק, מאריופול, ינקייבו וקראמטורסק) הביעו תמיכה בממשל הבדלני. בתגובה לכך השלטון המרכזי באוקראינה הכריז על תחילת מבצע צבאי נרחב ללוחמה בטרור באזורי מזרח אוקראינה, והחל במתקפות צבאיות כנגד מטרות במזרח אוקראינה. הקרבות בין כוחות הממשלה והמורדים התפשטו לכל מחוז דונצק כאשר צבא אוקראינה ניסה להשתלט מספר פעמים על נמל התעופה הבינלאומי בדונצק, שב-18 באפריל נכבש על ידי מיליציית המורדים.[6]
ב-12 במאי הוכרזה ריבונותה של הרפובליקה העממית של דונצק, בהתאם להכרזת עצמאות מ-7 באפריל ותמיכת הרוב במשאל עם שנערך יום קודם לכן. כתוצאה מכך החלה המלחמה בדונבאס.
ב-21 בפברואר 2022 הכירה רוסיה בעצמאותה של הרפובליקה העממית של לוהנסק ושלחה כוחות צבא לאזור.[7][8]
במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, כוחות קרקע רוסיים חדרו לאזור דונצק וכבשו שטחים שנמצאו עד אז בשליטת אוקראינה.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז דונצק ממוקם בדרום מזרח אוקראינה. שטחו הוא כ-26,517 קמ"ר והוא מהווה כ-4.4% משטחה הכולל של אוקראינה. המחוז גובל במחוזות דנייפרופטרובסק וזפוריז'יה בדרום מערב, במחוז חרקוב בצפון, במחוז לוהנסק בצפון מזרח, במחוז רוסטוב ברוסיה במזרח ובים אזוב בדרום. קו האורך שלו מצפון לדרום הוא כ-270 ק"מ, וממזרח למערב כ-190 ק"מ.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2013 מנתה אוכלוסיית מחוז דונצק 4.43 מיליון תושבים, שהיוו כ-10% מכלל האוכלוסייה האוקראינית, מה שהופך אותה לאזור המאוכלס ביותר והצפוף ביותר במדינה. זאת בשל נוכחותן של ערים תעשייתיות גדולות וכפרים רבים שהתאגדו סביבן.
במפקד הלאומי של אוקראינה 2001, הקבוצות האתניות במחוז דונצק היו: אוקראינים – 2,744,100 (56.9%), רוסים – 1,844,400 (38.2%), יוונים פונטים – 77,500 (1.6%), בלארוסים – 44,500 (0.9%), אחרים (2.3%). השפות המדוברות באזור היו: רוסית – 74.9%, אוקראינית – 24.1%. כמו כן, המחוז מכיל גם 21% מהמוסלמים במדינה.[9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרפובליקה העממית של דונצק
- הרפובליקה העממית של לוהנסק
- הסכסוך האוקראיני-רוסי
- סיפוח חצי האי קרים
- המלחמה בדונבאס
- המשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022)
- הפלישה הרוסית לאוקראינה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דונצק
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Чисельність наявного населення України (Actual population of Ukraine)" (PDF) (in Ukrainian). State Statistics Service of Ukraine. 11.6.2021
- ^ MINISTRY OF FOREIGN AFFAIRS OF UKRAINE, Donets'k Region
- ^ "Kikhtenko to move Donetsk administration to Kramatorsk and to leave power structures in Mariupol". Dzerkalo Tyzhnia (in Russian). 3.11.2014.
- ^ "Киев уже 20 лет обманывает Донбасс: Донецкая и Луганская области еще в 1994 году проголосовали за федерализацию, русский язык и евразийскую интеграцию".
- ^ Депутаты Донецкого областного совета объявили о независимости Донецкой Народной Республики, איט"ר טא"ס
- ^ В Донецке поднят флаг самопровозглашённой Донецкой Народной Республики. Первый канал
- ^ "חלק מהאדמות ההיסטוריות": פוטין חתם על הכרה בעצמאות המחוזות הבדלניים ברוסיה באתר מעריב, 21 בפברואר 2022
- ^ Dave Lawler, Putin orders Russian "peacekeeping operations" in eastern Ukraine, Axios (באנגלית)
- ^ Ukrcensus.gov.ua — Donetsk region 13.1.2007
| מחוזות אוקראינה | ||
|---|---|---|
| אודסה • איוואנו-פרנקיבסק • דונצק 1 • דניפרופטרובסק • ווהלין • ויניצה • ז'יטומיר • זפוריז'יה 1 • זקרפטיה • חמלניצקי • צפון חרסון 2 • חרקוב • טרנופול • לבוב • לוהנסק 1 • מיקולאייב • סומי • פולטבה • קייב • קירובוהראד • צ'רנוביץ • צ'רניהיב • צ'רקאסי • רובנו | ||
| רפובליקה אוטונומית: קרים 1 • ערים בעלות מעמד מיוחד: קייב • סבסטופול 1
הערות: 1מחוז זה נכבש בידי רוסיה וסופח אליה באופן חד-צדדי. 2מחוז חרסון נכבש בידי רוסיה וסופח אליה באופן חד-צדדי, אך כעבור חודשיים חזר חלקו הצפוני של המחוז לשליטה אוקראינית. | ||