דלאטין

**דלאטין**
**Делятин**
סמל דלאטין סמל דלאטין	דגל דלאטין דגל דלאטין
מדינה	אוקראינה
מחוז	איוואנו-פרנקיבסק
גובה	423 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	8,386 (1 בינואר 2019)
קואורדינטות	48°31′N 24°37′E / 48.517°N 24.617°E
אזור זמן	UTC+2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים דלאטין

דלאטין (באוקראינית: Делятин, דליאטין; בפולנית: Delatyn; ביידיש: דעלאטין) היא עיירה במחוז איוואנו-פרנקיבסק שבמערב אוקראינה, לצד נהר פרוט ולמרגלות הקרפטים, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

עד המאה ה-18 הייתה דלאטין כפר חקלאי, ומהמאה ה-19 החלה להתפתח, וקיבלה מעמד עירוני. עם גילוי מעיינות מרפא בסביבת העיירה, הפך היישוב למרכז קיט אזורי בראשית המאה ה-20. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיירה בשטח פולין.

יהודי דלאטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-18 השתייכו יהודי העיירה לקהילת נדבורנה הסמוכה, ולאחר מכן קיימו קהילה עצמאית. במהלך מלחמת העולם הראשונה נהרסה העיירה, ורבים מיהודיה עזבו אותה, ומצבם הכלכלי של הנותרים בה הורע.

בין מלחמות העולם התקיימה בעיירה פעילות ציונית ענפה, ובמסגרתה פעלו במקום קיבוצי הכשרה של תנועות נוער. כמו כן, פעלו בעיירה בית ספר עברי ומוסדות דת, תרבות וספורט יהודיים. בתקופה זו נמנו בעיירה קרוב ל-1,600 יהודים, למעלה מרבע מתושביה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיעו לעיירה פליטים יהודים ממערב פולין. עד כניסת הצבא האדום ליישוב, סבלו יהודיו מהתנכלויות מצד שכניהם האוקראינים. בתקופה הסובייטית הולאמו המפעלים בעיירה, וקבוצת פליטים יהודים בה גורשה לפנים ברית המועצות.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 ביולי 1941 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ובו ביום החלו אוקראינים להתעלל ביהודי המקום. עד מהרה הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן הגבלות תנועה, חובת ענידת סרט זרוע וחובת ביצוע עבודות כפייה.

בראש היודנרט שהוקם בעיירה מונה מרדכי טירקל. הלה נזכר כמי שלא ציית לכל דרישות הגרמנים, ובשלב מסוים אף נמלט מהעיירה. עבור החזרתו, אסרו הגרמנים כ-600 יהודים בעיירה כבני ערובה, וכשנתפס, נרצח במקום, ובמקומו מונה יעקב ולדהורן. מסתיו 1941 העבירו הגרמנים יהודים מהעיירה למחנות עבודה בסביבתה.

ב-16 באוקטובר 1941 הוצאו יהודי העיירה מבתיהם, וכ-1,950 מהם נרצחו בבורות בקרבת היישוב. מקרב היהודים שנותרו בעיירה, היו שניסו להימלט ממנה לעבר הונגריה, אך רובם נתפסו, ונרצחו. מספטמבר 1942 ועד ראשית 1943 הועברו אחרוני היהודים בעיירה לאיוונו-פרנקיבסק, שם נרצחו באתר טחנת רודולף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא דלאטין בוויקישיתוף