חנן אופנהיימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנן אופנהיימר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 במאי 1905 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1978 (בגיל 72 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנן (הנס) אופנהיימר (Chanan (Heinz) Oppenheimer;‏ 22 במאי 1905[1], ברלין - 4 בנובמבר 1978, רחובות) היה אגרונום וחוקר חקלאות ישראלי, מומחה לגידול עצי פרי טרופיים, מכליא זנים חדשים, מנהל במרכז וולקני ופרופסור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. חתן פרס ישראל לחקלאות לשנת תשכ"ח (1968).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנהיימר נולד בשם היינץ אופנהיימר בברלין בירת גרמניה. אביו היה הביוכימאי קרל אופנהיימר. הוא סיים לימודיו בגימנסיה ריאלית במינכן ב-1923. בשנת 1928 עלה לארץ ישראל בפעם הראשונה. הוא עשה תקופת הכשרה בקיבוץ גן שמואל, וחזר לברלין. בשנים 19291932 למד בבית הספר הגבוה לחקלאות בברלין (Landwirtschaftliche Hochschule; מ-1934 חלק מאוניברסיטת ברלין). נושא התמחותו היה הורטיקולטורהבוסתנאות, עם סיום לימודיו קיבל תואר דוקטור.

עם קבלת התואר עלה אופנהיימר ארצה בשנית ב-1932, להזמנתו של אוטו ורבורג. הוא מצא עבודה במחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1933 התקבל לתחנה לחקר החקלאות ברחובות. בראשית דרכו שם עבד כעוזר ראשי במחלקה לאקלום מטעים, אחר-כך עבר למחלקה לפיזיולוגיה וגנטיקה של מטעים. ובשנת 1941 הקים את המעבדה להשבחת צמחי מטע וגן.

בשנת 1951 עברה התחנה ברחובות מרשות הסוכנות היהודית אל משרד החקלאות (ואחרי שנים למכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקלאות, ובהמשך, למינהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני). בשנת 1956 מונה כמנהל המחלקה למטעים סובטרופיים, ובה עבד עד לפרישתו. משנת 1953 החל בעבודת הוראה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. לימד גידול עצי פרי טרופיים. ב-1955 מונה כמרצה, בשנת 1962 הועלה לדרגת פרופסור חבר[2] ובשנת 1969 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.[3]

אופנהיימר נטע וניהל החל מתחילת שנות ה-30 גני אקלום ברחובות ובדגניה א', שאותם הקים לכבוד יום הולדתו השישים של ד"ר ארתור רופין. הוא קיים קשרים מיוחדים עם אנשי ועדת הניסיונות החקלאיים של עמק הירדן ועם נוטעים רבים ברחבי הארץ.

עסק במחקרים רבים ומגוונים, ובין השאר חיפש ויצר זנים חדשים בענף ההדרים. הוא נקט הן בשיטת ההכלאה והן בשיטת הבירור. נתן מכוחו גם לענף עצי הפרי הנשירים בארץ, והשתתף ביצירת זנים חדשים. גם בעזרת הכלאות בין זני חוץ משובחים לבין טיפוסים מקומיים. הצלחתו הגדולה בתחום זה הייתה הכלאת זן תפוח בכיר, הזקוק למנות קור מעטות. הוא קרא לזן זה "ורד", על שם בתו.

ייסד ופיתח את ענף עצי הפרי הסובטרופיים בארץ; בין השאר תרם לאקלום עץ האבוקדו, האנונה, האפרסמון, הגויאבה והמנגו. כל אלה תוך שיתוף פעולה פורה עם חוקרים מקומיים באזורים השונים, עם שתלנים סטודנטים, ועובדי ענפי המטע ביישובים החקלאיים.

תרם רבות לאקלום רביית והתפשטות ענף גידול הבננות, וכן בענף התמרים. הוא גם עסק בהשבחת סוגי ירקות שונים, ובעיקר בהתאמת עגבניות באזורים החמים של הארץ ובערבה.

פרסם מאמרים רבים בנושאי חקלאות בכתבי העת המקצועיים, ופרסם גם כמה ספרים, והביא בהם את סיכומי מחקריו ועבודתו.

בשנת 1949 זכה בפרס ע"ש יוסף אליהו שלוש של קק"ל עבור פיתוח זן חדש של תפוח (פרס ראשון).[4] זכה בפרס ההסתדרות למחקר חקלאי. בשנת תשכ"ח (1968) זכה בפרס ישראל לחקלאות על מפעל חייו, הישגיו ותרומתו לחקלאות ישראל.[5] פיתח את זן המנגו מיה, המיה טופח מזריע מקומי של הדן ונקרא על שם אשתו. טעמו מיצי מאוד.

היה נשוי למיה לבית קְלוֹס (Kloss) ואב לשתיים. נפטר בנובמבר 1974, בתום מחלה ממושכת.

היה אחיינו של הכלכלן פוליטי והסוציולוג פרנץ אופנהיימר, ודודנו של הלל אופנהיימר, פרופסור לבוטניקה, ממייסדי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לחקר החקלאות לשנת תשי"ט.
על שמו ועל שם דודנו נקרא רחוב ברחובות.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גִדול עצי פרי טרופיים וסובטרופיים חדשים בארץ-ישראל; ערוך על ידי ש[למה] צמח, תל אביב: ספרית השדה, תש"ב.
  • סדרי ההפריה בזני תפוחים ואגסים, תל אביב: ספרית-השדה (הסוכנות היהודית לארץ ישראל – תחנה לחקר החקלאות – מחלקת ההדרכה), תש"ג. (חוברת)
  • גידול עצי פרי סובטרופיים חדשים; בעריכת ש[מעון] ד[וד] יפה, תל אביב: ספרית-השדה, תשט"ו.
  • אסף גור, פ[נחס] שפיגל, ח[נן] אופנהימר, י’ פת, ש[מואל] סטולר, גידול פירות; ערך: י"מ מרגלית, תל אביב: ספרית השדה, תשכ"ב 1961. (מדריך אנציקלופדי)
  • גידולי מטע טרופיים, 2 כרכים, רחובות: המרכז לידע ארצות-חוץ (חקלאות ופיתוח כפרי) – המכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקלאות ('חקלאות טרופית: לקט מאמרים'), 1963. (התוכן: חוברת א: תה, קפה, קקאו; חוברת ב: דקל הקוקוס, דקל השמן, קאוצ'וק)
  • הבננה, רחובות: המרכז לידע ארצות-חוץ (חקלאות ופיתוח כפרי) – המכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקלאות ('חקלאות טרופית: לקט מאמרים'), 1963. (חוברת)
  • גידול עצי פרי סובטרופיים, תל אביב: עם עובד; ספרית השדה, תשל"ח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]