יוהאן וולפגנג פון גתה
.jpg) | |
| ציור מאת יוזף קרל שטילר, 1828 | |
| לידה |
28 באוגוסט 1749 פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1832 (בגיל 82) ויימאר, הדוכסות הגדולה של סקסוניה-ויימאר-אייזנך, הקונפדרציה הגרמנית |
| שם לידה |
Johann Wolfgang Goethe |
| מדינה |
הדוכסות הגדולה של סקסוניה-ויימאר-אייזנך |
| מקום קבורה |
Weimarer Fürstengruft |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לייפציג, האוניברסיטה של שטרסבורג |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| סוגה |
רומן, דרמה, שירה לירית, טרגדיה |
| זרם ספרותי |
סער ופרץ, הקלאסיציזם של ויימאר, עידן הנאורות |
| יצירות בולטות |
פאוסט, הדיוואן המערב־מזרחי, המסע לאיטליה, אגמונט, שוליית הקוסם, שר היער, תאוריית הצבעים של גתה, Elective Affinities, פרומתאוס, ייסורי ורתר הצעיר, וילהלם מייסטר, Maxims and reflections of Goethe |
| הושפע מ | פרידריך גוטליב קלופשטוק, הומרוס, שפינוזה, |
| השפיע על | טרנר, הגל, שופנהאואר, קירקגור, היינה, ניטשה, יונג, שטיינר, קרל מרקס |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
August von Goethe |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
יוהאן וולפגנג פון גֶתה (גרמנית: Johann Wolfgang von Goethe, ⓘ?, 28 באוגוסט 1749 – 22 במרץ 1832) היה סופר, משורר, מחזאי, פילוסוף, הומניסט, פוליטיקאי ומדען גרמני. נחשב למייצגה הבולט ביותר של "הקלאסיקה של ויימאר", ולאחד מסמלי המופת של תרבות גרמניה, של תרבות המערב בכלל ושל ספרות העולם.
יצירותיו הרבות, הכוללות שירים, מחזות, יצירות בפרוזה ומחקרים בתחום מדעי הטבע, תורגמו לעשרות שפות, ועוד בחייו זכה להערצה חסרת תקדים כאיש רוח רב־פנים ורב־השפעה. כסופר היה גתה לאחד מהכותבים הדומיננטיים בספרות הגרמנית, בייחוד ברומאנים, בין המאה ה-18 למאה ה-19.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאו וילדותו (1765-1749)[עריכת קוד מקור | עריכה]
גתה נולד בפרנקפורט על המיין, עיר הרייך החופשית הפרוטסטנטית שבגרמניה, בבית אשר קרוי היום על שמו ברחוב am Großen Hirschgraben, בלב ההיסטורי של העיר.
אביו, יוהאן קספר גתה (1782-1710), היה אספן חובב של מוצגי טבע שונים ושל יצירות אמנות, שאבותיו היו בעלי מלאכה. הוא היה איש בעל אמצעים ובעל עמדה מכובדת בעיר בזכות שאיפתו לגדולה והיותו משפטן. מעבר לתחביבים אלה ולחינוך ילדיו לא נצרך גתה האב להתפרנס ממקצוע כלשהו, משום שרכש לעצמו תואר של יועץ קיסרי, וכך יכול היה להסתפק בכמה תפקידים טקסיים ורשמיים בלבד.
אימו של גתה, קתרינה אליזבת גתה לבית טקסטור (1808-1731), הייתה נצר למשפחת פטריקים ותיקה. בתו של משפטן בכיר בעיר פרנקפורט, נישאה בגיל 17 ליועץ הקיסרי גתה, שהיה אז בן 38.
גתה הבן כתב מאוחר יותר:
מאבי ירשתי את שעור קומתי
את דרכי החיים חמורי הסבר
מאמא'לה היקרה -- את שמחתי
ואת כנף דמיונו של הספר.— קסניות XI
יחסיו של גתה עם הוריו לא היו חפים מעימותים קשים.
מלבד אחותו קורנליה פרידריקה כריסטיאנה אשר נולדה ב-7 בדצמבר 1750, מתו שאר האחים בינקותם. בשנת 1758 חלה גתה באבעבועות שחורות.
אביו של גתה ומורה פרטי שאותו שכר לימדו את גתה ואת אחותו, ולפרקים גם את אימו, בכל המקצועות המקובלים באותם ימים וכן בשפות רבות (לטינית, יוונית עתיקה, צרפתית, אנגלית ועברית). כמו כן, לאחר שביקר בגטו היהודי בעיר, למד יידיש במשך תקופה.[1] כמקובל בחוג החברתי של משפחתו, התחנך גתה הצעיר גם בריקוד, רכיבה על סוסים וסיף. בטבעו היה ילד ממושמע יותר משהיה מחוספס. הוא היה מהיר תפיסה, במיוחד כאשר ניתן הדרור לדחפי המשחק שלו. את ההנאה הגדולה ביותר מצא בילדותו בציור, בעוד המוזיקה לא הייתה בראש מעייניו.
לחינוכם הדתי של הילדים נודעה חשיבות רבה במשפחת גתה הלותרנית האדוקה, ובכללו הקריאה היומית בכתבי הקודש והביקור בכנסייה מדי יום ראשון. הידיעות על רעידת האדמה בליסבון בשנת 1755 הביאו את גתה לספקות־אמונה ראשונים, משום שלדעתו "פגע האל בצדיקים ובחוטאים גם יחד, ללא הבחנה, ובכך לא הוכיח את תכונות האב שלו". שיעורי הדת שקיבל גתה אצל דודו הכומר יוהאן יאקוב שטארק, לא עוררו את סקרנותו. בפרוטסטנטיות שספג בילדותו ראה רק מוסר יבש וללא שאר רוח, שאיננו יכול להזין את הנשמה ואת הלב. רק סיפורי האבות בתנ"ך, אברהם, יצחק ויעקב, עוררו את דמיונו. יחסו לכנסייה ולדוגמות שלה נותר מרוחק ואף מסויג, גם לאחר מכן. בהיסטוריה של הכנסייה ראה "ערבוביה של טירוף ואלימות" והעיקרון הנוצרי של החטא הקדמון הרחיק אותו כבר בגיל צעיר מהאורתודוקסיה הלותרנית בת ימיו.
כבר בילדותו גילה גתה עניין בספרות ובספרים אשר מצא בספרייתו הגדולה של אביו. הוא נטה חן מיוחד למשורר הגרמני פרידריך גוטליב קלופשטוק ולהומרוס. בשנות נעוריו פיתח אף את חיבתו לתיאטרון: בבית אביו הוצג מדי שנה תיאטרון בובות אשר הילך עליו קסמים. מאוחר יותר כתב כי רצונו היה "להיות בה־בעת בין המכושפים והמכשפים כאחד". בזמן כיבושה הצרפתי של פרנקפורט בשנת 1759 ביקר לעיתים קרובות בתיאטרון הצרפתי בעיר. בשנת 1763 חזה במוצרט בן השבע בקונצרט. בשנת 1764 היה עד לחגיגות הכתרתו של יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, כפי שתיאר בפירוט באוטוביוגרפיה "שירה ואמת".
ב-30 בספטמבר 1765, והוא בן 16, יצא את פרנקפורט אל לייפציג, על מנת ללמוד בה משפטים.
תקופת הלימודים והתפרצות הכישרון (1765–1775)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לייפציג (1765–1768)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1765 עד 1768 למד גתה משפטים בלייפציג אשר בסקסוניה. לימודים אלה עמדו בסתירה גמורה להכשרתו וחינוכו עד אז ועוררו בו דחייה וסלידה. הוא ביכר להאזין להקראת שירה של המשורר כריסטיאן פירכטגוט גלרט והשתתף בסדנאות שהעביר. אצל אדם פרידריך אזר, מנהל האקדמיה של לייפציג, לקח שיעורים בציור. שם הכיר את הפיסול היווני והושפע מרעיונותיו האסתטיים של יוהאן יואכים וינקלמן שעיצבו את תפיסתו הקלאציסיטית מאוחר יותר. אף שזכה תחילה ליחס חשדני בשל מוצאו, התבלט תוך שבועות ספורים.
הוא התאהב בקתכן (אנה קתרינה) שנקופף, אהבת נעוריו, וכתב לה שירי אהבה בסגנון הרוקוקו המסורתי. בשנת 1770, כשהיה בן 21, הופיעה אסופה עלומת־שם של שיריו, אשר יועדו להלחנה (מחזור השירים "אנטה").
אצל רקע נחושת למד טכניקות של ריקוע נחושת, גילוף עץ ותחריט. הערצתו חסרת־האבחנה למשוררי התקופה פינתה את מקומה בהדרגה להעדפה מודעת של גוטהולד אפרים לסינג וכריסטוף מרטין וילנד. בתקופה זו כבר הרבה לכתוב, בין השאר כתב אופרה ומחזה תנכ"י על בלשצר. כמעט את כל היצירות מהתקופה הזו השמיד מאוחר יותר. הקומדיה "השותפים לאשמה" שרדה, מאידך.
מרתף אווארבאך בעיר והמעשייה המקומית על רכיבתו של פאוסט על חבית בירה (משנת 1525) הותירו עליו רושם חזק. כאשר כתב לימים את חלקו הראשון של מחזהו פאוסט, אימץ את מרתף אווארבאך כמקום המציאותי היחידי במחזה.
בעיות רפואיות - ככל הנראה דימומים קשים שמקורם בשחפת - אילצוהו לחזור בסוף אוגוסט 1768 לפרנקפורט, "כמעט כניצול מספינה טרופה" ("שירה ואמת").
פרנקפורט ושטרסבורג (1768–1770)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שובו לפרנקפורט התחיל גתה בתקופת החלמה ממושכת של כשנה וחצי, ובמהלכה ידעה בריאותו נסיגות רבות. התמשכות מחלתו הביאה למתחים רבים ביחסיו עם אביו. במהלך ההחלמה סעדו אותו אמו ואחותו. בעודו מרותק למיטתו, כתב קומדיית פשע קלילה. בהשפעת חברה של אימו, אשר הייתה פעילה בכנסייה המוראבית (זרם פרוטסטנטי מרכז אירופאי), התעמק בתקופה זו בתחומי המיסטיקה, האלכימיה וגלגול נשמות.
באפריל 1770 קצה סבלנותו של האב, וגתה נאלץ לעזוב את פרנקפורט ויצא לשטרסבורג להשלים בה את לימודיו.
אלא שגם בשטרסבורג לא יצאה נפשו אל השינון היבשושי של חומר הלימוד. באלזאס חווה תקופה של אושר ופריחה אישית. נופיו של חבל ארץ זה נותרו אהובים עליו במהלך כל חייו, כפי שחזר וביטא בהמשך חייו. בפנסיון שבו התגורר למד הכיר את חיי פשוטי העם, ביחד עם ידידו המשורר יוהאן היינריך יונג-שטילינג. ידיד אחר מאותה תקופה היה משורר הסער והפרץ יאקוב מיכאל ריינהולד לנץ. השפעה מכרעת יותר על גתה הצעיר הייתה לאיש הרוח יוהאן גוטפריד הרדר, אשר שהה אז בעיר. הרדר היה איש הרוח הבולט והמפורסם הראשון שפגש גתה. הרדר הדריך את גתה בנבכי השירה והספרות, בפרשנות חסרת פשרות. הוא קטל בפניו את כל מה שגתה העריך עד אז בתור אפיגוניות זולה ופתח בפניו צוהר לעולם מחזותיו של שייקספיר. כן חשף אותו לשירת אוסיאן שזה עתה פורסמה (שירה מהמיתולוגיה הגאלית, לכאורה, שכתב הסקוטי ג'יימס מקפרסון, והשפיעה על גתה עמוקות) ולשירה העממית. בזכותו למד גתה על חשיבות טבעיותה הבלתי-מעושה של השירה הצומחת מן העם עצמו, של המיתוסים, של האגדות, של שירת הומרוס ושל התנ"ך. לתובנה הזו נודעה השפעה מתמשכת על יצירתו.
בכפר השכן זסנהיים התארח אצל משפחתו מקבלת-הפנים של הכומר והתאהב באחת מבנותיו, פרידריקה בריון. הרומן נמשך כשנה, עד שגתה שם לו סוף. בתקופת שטרסבורג כתב גתה כמה שירים, וביניהם "שירי זסנהיים".
גתה השלים את לימודי המשפטים, אך קומם עליו את הממסד האקדמי. עבודת הדיסרטציה שלו, שלא נשתמרה, זיכתה אותו מאחד הפרופסורים בכינוי "חוכמולוג משכיל-למחצה ו... כופר משוגע". עם זאת, הצליח גתה לזכות בתואר ה"ליצנטיאט" (המקביל לתואר מגיסטר) לאחר שהגן בהצלחה על עמדותיו בתחום המשפט. אחת מעמדות (תזות) אלה עסקה בשאלת העונש הראוי לרוצחת ילדיה. נושא זה שב והעסיקו ברמה האמנותית בדמותה של גרטכן במחזה פאוסט.
בכך השלים גתה את לימודיו. הוצעה לו משרה בשירות המדינה הצרפתי, אך הוא סירב לה. הוא רצה שלא להתחייב, אלא לשמור לעצמו את חירות הרוח והנפש כיוצר.
פרנקפורט ודרמשטאט (1771)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף אוגוסט 1771 התקבל גתה לעבודה בפרנקפורט כמשפטן. כוונתו הייתה להיות פעיל ברוח של חקיקה מתקדמת והומאנית. כבר במשפטים הראשונים שבהם היה מעורב היה בוטה ונחרץ מדי, זכה לנזיפות ובמהרה איבד את העניין והחשק. בכך תמה כעבור חודשים ספורים הקריירה המשפטית שלו. באותם ימים עמד בקשר קרוב עם חצר האצולה בעיר דרמשטאדט, שם העריצו את הזרם הספרותי של הרגשנות. גתה הרבה לצאת מפרנקפורט אל דרמשטאט, שאליה הלך ברגל או רכב על סוס, בכל מזג אוויר. הדחף לצאת אל הטבע ולחוות אותו מקרוב היה תחילתה של תחושה אישית שהייתה לזרם ספרותי עצמאי: הסער והפרץ.
עתה שב גתה ורקם תוכניות ספרותיות. הפעם לא היו לאביו השגות, והוא אף סייע בידו. גתה מצא בספר ישן את תיאור חייו של שודד דרכים ממעמד האצולה מתקופת מרד האיכרים של אלזס. את סיפור החיים - שאותו שינה בצורה דרסטית - עיבד בתוך כמה שבועות לסקיצה של מחזה. הסיפור שברא לעצמו הצליח לגעת בעצבים החשופים של בני זמנו. המחזה הועתק לעותקים רבים והופץ למכריו וחבריו, ששבעו נחת מהסיפור על "גוטפריד מברליכינגן עם יד הברזל" (ובקיצור, גץ מברליכינגן). גתה היה בעל יכולת מיוחדת לזהות את רוח התקופה. כמו במאמר מוקדם שלו על האדריכלות הגרמנית המסורתית, גם כאן זיהה נכונה את רוחה של העת. להרדר, אשר ביקר את המחזה, הפנה עתה גתה עורף.
וצלאר (1772) - פרנקפורט (1775)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתמחה בווצלאר[עריכת קוד מקור | עריכה]
גתה לא הצליח להתפרנס אך ורק מכתיבה ללא תשלום בכתב־עת ספרותי שהוציאו ידידיו שלוסר ומרק. משום כך יצא במאי 1772 לעיר העצמאית וצלאר שבהסה, אשר הייתה מרכז שלטוני חשוב של האימפריה הרומית הקדושה ובה היה אחד מבתי המשפט הגבוהים של הקיסרות, ה-Reichskammergericht, שבו ביקש לעבוד כמתמחה. כוחו של מוסד מכובד זה היה למעשה מדולדל מאוד (כמה מן התיקים בו נדונו במשך שלושה דורות) ועמד בפני רפורמה של הקיסר יוזף השני. גתה התרועע עם משפטנים צעירים מוכשרים שעבדו בבית המשפט וביניהם היועץ הקיסרי יוהאן כריסטיאן קסטנר. קסטנר, לימים ידידו הטוב, תיארו כדלקמן, בתיאור הנייטרלי האחרון לפני שגתה היה למושא הערצה:
... בא הנה בחור בשם גתה מפרנקפורט, דוקטור יוריס בהכשרתו, בן 23, בנו היחיד של אב עשיר, כדי — וזו כוונת אביו — להתנסות כאן כפרקטיקנט, אלא שכוונתו שלו עצמו הייתה ללמוד את הומרוס, את פינדארוס וכל תעסוקה אחרת שיצמיחו לו הגאונות שלו, צורת מחשבתו וליבו... יש לו כשרונות רבים, ... הוא בעל אופי, יש לו דמיון חיוני באורח בלתי רגיל. הוא חף מדעות קדומות, נוהג ככל העולה על רוחו, מבלי לתת את הדעת מה יגידו האחרים... שנואים עליו כל הכרח וכפייה... הוא משונה ויש בהתנהגותו... כמה דברים שעלולים להפוך אותו לבלתי-נעים. אלא שאצל ילדים, אצל גברות נכבדות וגם אצל רבים אחרים הוא מתקבל באהדה
פגישה ראשונה עם שרלוטה בוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
_Goethes_Liebschaft.jpg)
בביתה של ארוסתו של קסטנר, שרלוטה בוף, שכונתה "לוטה", חווה גתה חיי משפחה נעימים כמו בזסנהיים לפנים. לאחר שהתאהב במהרה בשרלוטה — השניים התקרבו חיש קל — ניהל על כך שיחה כנת-לב עם קסטנר, וכבר בבוקר למחרת נמלט לפרנקפורט. שם שהה זמן ממושך, אך הרבה בביקורים בערים אחרות. אחד מביקוריו היה אצל הסופרת סופי פון לה רוש, אשתו של כומר מטריר, שליבו של גתה יצא אל בתה מקסימיליאנה (לימים אמן של הסופרים קלמנס ברנטנו ובטינה פון ארנים), אך זו לא השיבה לו אהבה.
ידידו המוציא לאור מרק דחק בו לעבד את המחזה על גץ מברליכינגן לבימה ולפרסמו. לבסוף פרסמו אותו השניים בהוצאה עצמית. המחזה היה להצלחה סנסציונית (כך למשל הופצו עותקים בלתי חוקיים שלו והוא פתח גל של רומאנים ומחזות על חיי האבירים) ויצר לגתה מוניטין באחת. עם זאת, פרסום המחזה סיבך את גתה בחובות שפדיונם נמשך שנים ארוכות.
הרומן "ורתר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חילופי המכתבים עם ידידו קסטנר, ארוסה של שרלוטה בוף, שמע על התאבדותו של הפקיד המשפטן קרל וילהלם ירוזלם, ידידו מתקופת לימודיו בלייפציג ואחר כך גם מווצלאר. ידיעה זו הביאה את גתה לכתוב את הרומן ייסורי ורתר הצעיר שבו קשר את ייסורי אהבתו וחיזוריו לשרלוטה בוף עם גורלו המר של ירוזלם. בתוך שבועות מספר העלה על הכתב את כל מה שהעיק עליו ודיכא אותו. מזכירו ועוזרו פיליפ זיידל תיאר זאת כגמילה משכרון ומהתמכרות. גם הרומן הזה היה להצלחה כבירה. באירופה כולה פרץ גל "היסטריית ורתר", שכללה אופנת לבוש, מוצרים בהשראת הספר ובכמה מקרים אף התאבדות של צעירים בהשראת התאבדותו של ירוזלם (או של בן דמותו ורתר). אף הכנסייה הנוצרית ניסתה לשלול את פרסומו של הספר מסיבה זו .
שתי היצירות - על גץ ועל ורתר - אף שהיו שונות מאוד, סימלו את תחילתו של עידן חדש בספרות הגרמנית - עידן הסער והפרץ. סגנונו הבוטה והמחוספס של גץ הפך אופנתי בקרב משוררי הזרם. גתה נחשב מעתה לגאון ספרותי, די היה בשתי יצירותיו החשובות הראשונות לבסס לו מוניטין רחבים בספרות העולם.
יצירות פרגמנטריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הוריו של גתה הפך עתה למוקד משיכה לכל מיני בעלי אינטרסים, חנפנים וכן לידידי אמת, ביניהם המשורר פרידריך גוטליב קלופשטוק. גתה התחיל בגל של יצירה אינטנסיבית. כך למשל חיבר את הפארסה "אלים, גיבורים ווילאנד" ואת המחזה העממי "שוק חג המולד בפלונדרסואיילרן", שבו לעג לחוג המשוררים הרגשנים, אוהבי הטבע, שמרכזו היה בדרמשטאט. הוא ערך הכנות לכתיבת מחזות על דמויות היסטוריות בולטות וביניהן מוחמד, סוקרטס, יוליוס קיסר, פרומתאוס, ישו והיהודי הנודד. כל הסקיצות האלה נותרו בגדר פרגמנטים. עם זאת, את אחד הגישושים הראשונים מתקופה זו דווקא זכה גתה להשלים כעבור שנים ארוכות בדמות המחזה פאוסט. כן השלים את כתיבת המחזה "קלאוויגו" שבו דן בקונפליקט בין מסירות לאופי (את המחזה ביסס על דמותו של פייר בומרשה). סגנונו היה ערבוביה לא יציבה של רגשנות, הסער והפרץ, קלאסיציזם ותחילתה של רומנטיקה מוקדמת בספרות הגרמנית. ביטוי לחילופי הסגנונות הזה נותנת הדמות הראשית במחזהו של גתה משנת 1775, "סטלה, מחזה לאוהבים", אשר מתלבט בין שתי נשים, ולבסוף מוצא עצמו בנישואים כפולים.
פגישות עם קרל אוגוסט ועם לילי שנמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1774 ערך גתה הפלגה על נהר לאהן עם ידידיו הפדגוג יוהאן ברנהרד באסדוב והפילוסוף והסופר השווייצרי יוהאן קספר לאוואטר. בדצמבר 1774 הופגש עם נסיך הכתר קרל אוגוסט מסקסוניה-ויימאר, שהיה צעיר ממנו בשמונה שנים, לימים דוכס סקסוניה וידידו הקרוב. באותו החורף פגש גם באליזבת שנמן (לילי), בתו של בנקאי מפרנקפורט. העלמה הצעירה הילכה עליו קסמים, משיכתו אליה לא ידעה גבולות. לילי לא הייתה מרוחקת ובלתי מוחשית כמו חברתו־לעט אוגוסטה פון שטולברג או תפוסה כבר על ידי אחר כמו שרלוטה בוף. ברשימותיו הביוגרפיות המאוחרות מופיעה רק ההתייחסות "הרפתקה עם לילי - היכרות - פיתוי - אופנבאך", אבל בשיר "הפארק של לילי" ניתן לעמוד בקלות יחסית על משמעותו של כתב החידה הזה. על אף ההסתייגויות בחוג המשפחה, הגיעו הדברים לידי אירוסין רשמיים, אשר החזיקו מעמד חצי שנה בלבד.
נסיעה ראשונה לשווייץ (1775)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שיהפכו אירוסיו רציניים, נמלט גתה שוב. ביחד עם כמה ידידים יצא בחודשים מאי-יולי 1775, לבוש "בגדי ורתר", לשווייץ, שבה ראו מקום של אנשים ומנהגים אותנטיים ושורשיים. עם אחד מידידיו המשיך עד למעבר סנקט גוטהארד בהרי האלפים. משאת נפשו איטליה נגלתה עתה לפניו, אך גתה שב על עקביו. אף שאירוסיו עם אליזבת שנמן לא התממשו לכדי נישואים, היא לא נשתכחה מליבו, והוא העמיד לה מצבה בשתיים מיצירותיו: בתור הדמות הראשית במחזה "סטלה" ובתור דורותיאה בשיר האפי "הרמן ודורותיאה".
הזמנתו לוויימאר (1775)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם שובו לפרנקפורט הוזמן גתה על ידי קרל אוגוסט, כעת כבר דוכס סקסוניה-ויימאר, לשמש לו יועץ קרוב בשלטונו ולבוא לשם כך לוויימאר. אביו של גתה ייעץ לו לנסוע תחת זאת לאיטליה. גתה כבר היה בדרכו לאיטליה, אך בהיידלברג השיגה אותו המרכבה מוויימאר, וגתה שינה את יעד מסעו ופנה לוויימאר, באחת התפניות החשובות במהלך חייו. בנקודה זו מסתיימים זכרונותיו בספר "שירה ואמת".
ויימאר (1775 - 1786)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 בנובמבר 1775 הגיע גתה לוויימאר, שהייתה אז חלק מהדוכסות הקטנה והענייה סקסוניה-ויימאר. החודשים הראשונים שפעו חגיגות, מסיבות ופריקת עול מכל סוג. בתחילת 1776 החל להשתתף בישיבות בודדות של מועצת הדוכס. ביוני התמנה רשמית ליועץ-סתרים עם מושב קבוע וזכות הצבעה במועצה זו, בניגוד לדעתם של אנשי החצר, של השרים והפקידים האחרים. אלא שגתה יצר לו במהרה בני-ברית, כמו המשורר וילאנד ואנה אמליה, אמו של הדוכס; עם הדוכס הצעיר הייתה עתה חברותו קרובה מתמיד.
במשך שש שנים התגורר בבית-גן בפארק an der Ilm בעיר, שאותו העניק לו הדוכס כמתנה. בשנת 1782 עבר לבית רחב-מידות (Haus am Frauenplan), תחילה בשכירות אצל הדוכס, שהעניק לו לבסוף גם את הבית הזה, שבו התגורר מאוחר יותר עד למותו, עם אשתו לעתיד כריסטיאנה וולפיוס, ובו יצר רבות מיצירותיו החשובות ביותר.
ב-1780 הצטרף בוויימאר ללשכת עמליה של הבונים החופשיים, ולעיתים התייחס ביצירתו לנושאים ערכיים של הבונים החופשיים, כגון אחווה אוניברסלית.
הדוכס קרל אוגוסט שילב את גתה בעבודת הממשל, ובמהלך השנים הבאות מילא גתה שורה של תפקידים בתחומי המלחמה, התחבורה, הכספים והתרבות. מבחינה רשמית היה ראש הקבינט (מעין ראש ממשלה).
ימי בגרותו (1786–1832)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 1786 ל-1788, גתה נסע למסע באיטליה, עליו כתב מאוחר יותר את Italienische Reise. במהלך טיולו שם היה ברומא ובסיציליה.
גתה לקח על עצמו מספר משימות תרבותיות ומדעיות, כולל ניהול בית הספר לציור ופיקוח על עבודות ציבוריות. בנוסף, הופקד על ניהול תיאטרון חצר ויימאר והיה מעורב בעניינים הקשורים לאוניברסיטת ינה.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וילהלם מייסטר - רומן גדול עליו עמל במשך עשרות שנים ומתאר את מהלך חייו של סטודנט, ובו גם צופה התפתחויות חברתיות במהלך המאה ה-19, הרומן נחשב למייצג ז'אנר הבילדונגסרומאן (רומן חניכה) בסיפורת בכלל ובסיפורת האירופאית בפרט.
- ריינקה השועל - אפוס חיות קדום אותו עיבד.
- קובצי שירים, ביניהם שר היער, בהם בא לידי ביטוי כושרו הפיוטי הגדול. קובץ זה זכה להלחנה של פרנץ שוברט במסגרת אוסף ה"לידר" שלו.
- הבת שמחוץ לנשואין, מחזה היסטורי על רקע המהפכה הצרפתית.
- הרמן ודורותיאה, אפוס המתאר את גורל פליטי המהפכה, תוך שימת דגש על אצילות הנפש של גבורי העלילה.
- שוליית הקוסם, שעובד ליצירה מוזיקלית מאת פול דיקא.
- תאוריית הצבעים, ספר תאוריית הצבע של גתה משנת 1810 המהווה חלק מהבסיס לטכניקות הציור האימפרסיוניסטי.
- ליל ולפורגיס הראשון פואמה המתארת טקס פגני עתיק, שנכתבה לצורך הלחנה ופליקס מנדלסון הלחין אותה בשנת 1830
"ספרים מודרניים בדפוס",
במסגרת תערוכת
"Walk of Ideas". ברלין, 2006
.jpg)
תרגומי כתביו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איפיגניה בטאוריס
- ורשה: הוצאת שטיבל, תרגם יעקב כהן, 1920.
- תל אביב: הוצאת דביר, תרגם יצחק כפכפי, 1981.
- טורקבטו טסו, ורשה: הוצאת שטיבל, תרגם יעקב כהן, 1923.
- פאוסט
- בן אבויה, וינה: הוצאת י. שלוסברנ, תרגם ועיבד מאיר הלוי לטריס, 1865.
- ברזילי, מתרגם: משה שולבוים [תרגום מן המחצית השנייה של המאה הי"ט לחלק הראשון], נדפס לראשונה בסדרת "סְדָר - לספרות גנוזה", הוצאת 'דחק', 2022.
- חלק ראשון, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תרגם יעקב כהן, 1950.
- חלקים ראשון ושני, תל אביב: הוצאת יבנה / הוצאת אמנות, תרגם י"ל ברוך, 1943.
- חלקים ראשון ושני, תל אביב: הוצאת דביר, תרגם יצחק כפכפי, 1975.
- חלקים ראשון ושני, תל אביב: הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תרגמה ניצה בן-ארי, 2006.
פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרוזה (מכיל: יסורי ורתר הצעיר; דבקות; מתוך המסע לאיטליה; מלוזינה החדשה; נובילה), מרחביה: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תרגם מרדכי אבי-שאול, 1962.
- ייסורי ורתר הצעיר
- יפו: הוצאת יפת, תרגם מאיר וילקנסקי, 1911.
- תל אביב: הוצאת המתרגם, הספרייה הקלאסית, תרגם מיכאל קצנלנבוגן, 1962.
- מרחביה: הוצאת ספרית פועלים, תרגם מרדכי אבי-שאול, 1962.
- ירושלים: הוצאת כרמל, תרגם יעקב גוטשלק, 2000.
- וילהלם מייסטר: שנות החניכות, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תרגם יצחק כפכפי, 1979.
- דבקות, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, תרגם מרדכי אבי-שאול, 1987.
- האגדה, בתוך: הפרח הכחול: ספורים מן הרומנטיקה, ירושלים: הוצאת דביר, בחר ותרגם שלמה טנאי, 1982.
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רינקה שועל
- ברלין: ועד היובל, תרגם שאול טשרניחובסקי, 1930.
- תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תרגם יצחק כפכפי, 1996.
- הרמן ודורותיאה
- נווה הצדק, ורשה: הוצאת י. לבנזון, תרגם מרדכי רוטברג, 1857.
- יפו: ספריה חקלאית, תרגם ש. בן-ציון, 1917.
- תל אביב: הוצאת אל"ף, תרגם יוסף ליכטנבום, 1967.
- תל אביב: הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תרגמה ניצה בן-ארי, 2011.
- שיר לילה לנודד: אחד מקור ול"ו תרגום, תל אביב: הוצאת עקד, ערך ישראל כהן, 1968.
קובצי שירה מתורגמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משירי גיתה, הוצאת קריית ספר, תרגם בנימין קלאר, 1940.
- משירי גטה, הוצאת אחיאסף, תרגם עמנואל אולסבנגר, 1943.
- ליריקה, הוצאת ספרית פועלים, תרגם א. פרסמן, 1945.
- אורח על כדור אפל: מבחר שירים ומכתמים, הוצאת קשב לשירה, תרגם שלמה טנאי, 1999.
- הבלדות, הוצאת ירון גולן, תרגם יוסף האובן (נבו), 2006.
- שירה ארוטית (מכיל: האלגיות הרומיות; הפריאפיאה; האפיגרמים הוונציאנים; היומן), הוצאת חרגול ועם עובד, תרגם שמעון זנדבנק, 2011.
- בתוך: יעקב כהן, כתבים: כרך שלישי, הוצאת ועד היובל, 1950.
כתבים אוטוביוגרפיים וביקורתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחיי: פיוט ומציאות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תרגם יצחק כפכפי, 1992.
- שיחות גיתה עם אקרמן, הוצאת מוסד ביאליק, תרגם צבי וויסלבסקי, 1972.
- פרקים באסתטיקה, ספרית פועלים והקיבוץ המאוחד (סדרת "טעמים"), תרגם טוביה ריבנר, 1984.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאזנים, מג-מד (קמג-קמד), גיליון גיטה, תרצ"ב (1932)
- ברוך קורצווייל, הדרמה האירופית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1979.
- ט. ג'. ריד, גתה, תרגמו סמדר ויוסי מילוא, הוצאת דביר, תשמ"ט 1988.
- גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 (״בין שבר ומשבר״, עמודים 149–155).
- זאב לוי, היהדות בתמונת־עולמם של האמאן, הרדר וגיתה, מוסד ביאליק, 1994.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהאן וולפגנג פון גתה, סרטונים בערוץ היוטיוב
יוהאן וולפגנג פון גתה, ברשת החברתית Goodreads- יוהאן וולפגנג פון גתה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יוהאן וולפגנג פון גתה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי יוהאן וולפגנג פון גתה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
.svg){kind=icon}
- כתבי יוהאן וולפגנג פון גתה בפרויקט בן-יהודה
- הספרים של יוהאן וולפגנג פון גתה, באתר "סימניה"
- יוהאן וולפגנג פון גתה, היומן, תירגם מגרמנית שמעון זנדבנק, באתר הארץ, 8 באפריל 2009
- יוהאן וולפגנג פון גתה, האפיגרמים הוונציאניים: מבחר קטן, תירגם מגרמנית שמעון זנדבנק, באתר הארץ, 29 במרץ 2010
- יוהאן וולפגנג פון גתה, פרומתאוס תירגמה מגרמנית: עדנה אולמן-מרגלית, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2010
- יוהאן וולפגנג פון גתה, הו שמש נשקפת מעל ומשקפת על רומא שלך, תירגם מגרמנית שמעון זנדבנק, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
- גתה, פרומתיס, דבר, 14 במאי 1937, בתרגום שאול טשרניחובסקי
- גל אורן, חסרה לי ידיעת הלשון העברית, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 ביוני 2011, גיליון 721
- גל אורן, דרך לילה וסער, מקור ראשון, מוסף "שבת", 8 בדצמבר 2011, 9 בדצמבר 2011
- דורון קורן, שירי גתה: ארוטיקה במשקל כבד, באתר ynet, 27 בדצמבר 2011
- גיטה אבינור, "אידיליה על סף הטרגדיה", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 21–25
- יצירותיו בפרויקט בן-יהודה:
- גתה, פְּרוֹמֵתֵּוּס, בתרגום דוד פרישמן
- גתה, הרמן ודורותיאה, בתרגום ש. בן-ציון
גלילי שחר, מאתיים שנה לדיוואן המערב־מזרחי של גתה, באתר הארץ, 11 ביוני 2019- גלילי שחר, האוסף המרהיב ביותר של שירי אהבה שיצר האלוהים, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2021
- גתה, פואמה: שוליית הקוסם, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Aya Elyada, A Goy Who Speaks Yiddish: Christians and the Jewish Language in Early Modern Germany. Stanford University Press, 2012. עמ' 1.