פאודוסיה

פאודוסיה
Феодосія
Феодосия
Kefe

סמל פאודוסיה דגל פאודוסיה
המבצר הג'נובזי של קאפה
המבצר הג'נובזי של קאפה
מדינה / טריטוריה	- דה יורה - דה פקטו
חבל ארץ
ראש העיר	דימיטרי שצ'לטקוב
רשות מחוקקת	פאודוסיה (מועצה עירונית)
שפה רשמית	טטרית של קרים, אוקראינית, רוסית
תאריך ייסוד	המאה השישית לפני הספירה
שטח	399,624 קמ"ר
גובה	10 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	67,993 (2017)
‑ במטרופולין	100,056 (2021)
‑ צפיפות	2,675.32 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות	45°02′56″N 35°22′45″E
אזור זמן	UTC +3
https://feo.rk.gov.ru/, http://www.kerchrada.gov.ua
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת רפובליקת קרים מוגדלת)   סימפרופול סבסטופול קרץ' יבפטוריה יאלטה ג'נקוי אוקראינה רו. ים אזוב הים השחור פאודוסיה (למפת רפובליקת קרים רגילה)   סימפרופול סבסטופול קרץ' יבפטוריה יאלטה ג'נקוי אוקראינה רו. ים אזוב הים השחור פאודוסיה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

המועצה העירונית פאודוסיה על מפת קרים

פאודוסיה (באוקראינית: Феодо́сія, ברוסית: Феодо́сия, בטטרית: Kefe, בעברית היה מקובל הכתיב כפא) היא עיר ונמל על שפת הים השחור, בחוף הדרום-מזרחי של חצי האי קרים, באופן רשמי חלק מאוקראינה, בפועל בשליטת רוסיה. שנים רבות במהלך ההיסטוריה נודעה בשם "קאפה" (באיטלקית: Caffa, שם שנהגה בניב הליגורי בדגש על ההברה האחרונה). פאודוסיה היא בירת המועצה העירונית פאודוסיה. העיר ידועה כעיר קיט, עם תעשיית תיירות, מרחצאות וטיפולים. יישוב עתיק יומין, עתיר אתרים היסטוריים, יש בו שרידים - חומות ומגדלים - של מבצר ג'נובזי מן המאה ה-13–14. השדרה הראשית של העיר נושאת את שם הבן המפורסם ביותר של המקום, הצייר הרוסי ממוצא ארמני, איוון אייווזובסקי, שחלק מיצירותיו מאוחסן במוזיאון-גלריה המוקדש לו (הוקם בשנת 1880).

היסטוריה

תאודוסיה

העיר נוסדה במאה השישית לפנה"ס על ידי מתנחלים יוונים ממילטוס. משמעות שמו היווני "תאודוסיה"(Θεοδοσία)- "מתת האל". היישוב נודע באדמותיו הטובות לחקלאות ובחיי מסחר מפותחים. אחרי שנת 355 לפנה"ס הוא נכבש על ידי לאוקון הראשון, מלך הממלכה של בוספורוס הקימרי, שסיפח אותו לממלכתו. אחרי שנת 107 לפנה"ס סופח לממלכת פונטוס. החל משנת 63 לפנה"ס השתייך לממלכה הבוספרית בחסות האימפריה הרומית.

במאה ה-4 אחה"ס נחרבה תאודוסיה על יד הפולשים ההונים והפכה בעקבות זאת ליישוב כפרי למשך כתשע מאות השנים הבאות. בערך במאה ה-5 קם במקום יישוב אלאני בשם "ארדבדה", כלומר "שבעת האלים". הוא נשלט זמן מה על ידי האימפריה הביזנטית ובמאה ה-6 נהרס על ידי הכוזרים, אחרי כך חזר המקום לידי הביזנטים. במאה ה-7 הגיעו לכאן גם אנשי הח'אנים של "בולגריה הישנה". במאה ה-10 מזכיר הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס יישוב קטן בשם קאפה שקם על חורבות תאודוסיה. יחד עם כל חצי האי קרים נפל המקום בהמשך לידי הקיפצ'קים והקומנים והחל משנת 1239 סופח לשטחי אורדת הזהב.

קאפה הג'נובזית

במהלך המאה ה-13 הגיעו לתאודוסיה ימאים וסוחרים איטלקים מהרפובליקה של ונציה. יריביהם האיטלקים של הוונציאנים, הג'נובזים, גרשו אותם בהדרגה מן האזור וכרתו ברית עם הטטרים. לבסוף הם השתלטו על כל החוף הדרומי של קרים תחת חסות אורדת הזהב. בשנת 1266, הם קנו מהחאן אוראן טימור את הרשות להתיישב גם בתואודוסיה והקימו בה מושבה ומבצר בשם קאפה. בשנת 1296 שוב השתלטה ונציה על העיר עד שבשנים 1308-1307 הטילו הטטרים של אורדת הזהב מצור על קאפה ובסופו שדדו ושרפו אותה. הם נשארו בה עד 1315–1316. בשובם לעיר בשנת 1316 ביססו בה הג'נובזים את מעמדם ובנו בה מבצר חזק במיוחד על "גבעת קרנטינה". הם הקימו חומות מסיביות, בעלות גובה של 11 מטרים ועובי של 2 מטרים. לאורך החומות בנו 14 מגדלים. הקוטר החיצוני של אחד המגדלים, מצודת סן ג'ובאני די סקאפה, שנבנה ב-1342 היה של 26 מ'. בשנים 1383–1386 הוסיפו הג'נובזים את החומות החיצוניות ("המבצר החיצוני") באורך של 5.5 ק"מ ומצוידות ב-30 מגדלים.

המקום פרח והשיג לעצמו את המונופול על חיי המסחר בים השחור. הוא שימש לנמל ראשית ועיר בירה לכל המושבות של ג'נובה מסביב לים השחור, שכונו בפי הג'נובזים "גזריה" (Gazaria מלשון "כוזרים"). האימפריה הימית הג'נובזית הזאת כללה את בלקלבה וסודק בקרים עצמה, את אמסטריס ואמיסוס בחוף הצפוני של אנטוליה, את ליקוסטומו ואת טיראס או מברוקסטרו (לימים אקרמן (צ'טאטיה אלבה או בימינו בלהורוד-דניסטרובסקי) בגבול חבל מולדובה, והחל משנת 1332 את טאנה או אזוב. המושל של קאפה שנקרא "קונסול" משל החל משנת 1316 על כל המושבות ב"גזריה". בעיר קם סניף של הבנק על שם ג'ורג' הקדוש, מטבעה, תיאטרון. התפתחו קשרים הדוקים עם אורדת הזהב ששמרה על מעמד שליט פורמלי. פרט לאיטלקים (שכללו כאלף ג'נובזים) התיישבו בעיר גם ארמנים ובני קבוצת אתניות אחרות, כמו יוונים, יהודים, רוסים, אוקראינים, טטרים, פולנים, צ'רקסים, גאורגים, רומנים. לפי מקורות אחדים קמו בה 8,000 בתים, כ-70 מסגדים, 20 כנסיות רומיות-קתוליות, 15 כנסיות יווניות אורתודוקסיות, ו45 כנסיות ארמניות. בלטה במיוחד בפאר שלה הקתדרלה הלטינית אגנס הקדושה. הענפים הכלכליים העיקריים שהג'נובזים עסקו בהם היו סחר העבדים, והסחר בדגנים, בפירות יבשים ובשעווה. נמכרו בקאפה אלפי עבדים רוסים, אוקראינים, ובני עמים אחרים כמו צ'רקסים, טטרים, אבחזים, לזגינים שחלקם הגיעו לערי איטליה כמשרתים או הפכו לחיילי משמר במצרים הממלוכית. פרחו גם בתי מלאכה לתפירה, בורסקאות, של פרוונים, מייצרי סבון. כמן כן נפחים, נגרים, מייצרי פרסות ברזל לסוסים, טוות, אורגי מפרשים, שהיו קשורים לתעשיית הבנייה. בעלי מלאכה רבים התארגנו בגילדות.

המגפה השחורה

בשנת 1347 כוחות טטרים-מונגולים בהנהגת יאניבג הטילו מצור על קאפה. מתקפתם נעצרה על ידי מגפת דבר שפרצה בקרבם. במהלך המצור התחילו המונגולים באמצעות קטפולטות להשליך גופות של אנשים שמתו מדבר אל תוך המבצר, במסגרת משהו שנראה כמו אחד המקרים הראשונים של "מלחמה ביולוגית". תושבים שנמלטו מקאפה לאיטליה אחרי שנדבקו, ובמיוחד בדים וסחורות אחרות שחדרו בהם פרעושי חולדות נמנו ככל הנראה עם המקורות העיקריים של התפשטות מגפת הדבר באירופה, שנודעה אז כ"המגפה השחורה". בהמשך היישוב השתקם. כשהתארח בו הנוסע אבן בטוטה עדיין מצא אותו בחסות פורמלית של אורדת הזהב. הקהילה המגוונת שחיה בעיר יחד עם יריד העבדים שבה תוארו בשנות ה-1430 על ידי הנוסע הספרדי פרו טאפור.

קאפה הטטרית וקפה העות'מאנית (Kefe)

הצי הרוסי של הים השחור במי המפרץ פאודוסיה, ציור מאת איוון אייווזובסקי

אחרי המצור על קונסטנטינופול וכיבוש הבירה הביזנטית על ידי העות'מאנים חשיבות קאפה כמרכז מסחרי אירופאי ירדה. זאת בעקבות חסימת מיצרי בוספורוס בפני הסוחרים הנוצרים מן המערב. בשנת 1454 הופיע בקרבת נמל קאפה צי טורקי שאילץ את ההנהגה הג'נובזית של העיר להסכים לשלם לסולטאן מהמט השני מס שנתי קבוע בשווי 3,000 דוקטים. מול איום הטטרים של קרים בשנת 1462 כרתו הג'נובזים של קאפה ברית עם מלך פולין קז'ימייז' הרביעי. בתירוץ שהג'נובזים התערבו בענייניה הפנימיים של חאנות קרים, הטורקים העו'תמאנים בפיקוד גדיק אהמט פאשה תקפו את העיר בשנת 1475 וכבשוה, בשיתוף פעולה עם הטטרים של קרים. תושבי רבים של העיר נלקחו בשבי והועברו לאיסטנבול שם נקלטו בתוך שכונת "קפלי מאחאלה", כלומר "שכונת יוצאי קאפה". תחת הכיבוש העות'מאני הייתה קאפה לבירת סנג'ק ולאחד הנמלים החשובים של האימפריה הטורקית בים השחור. כונתה לפעמים "סטמבול הקטנה" או "הסטמבול של קרים".במאות ה-14–17 שגשג שוב במקום סחר העבדים (הקרויים "יאסיר") וקאפה ארחה את שוק העבדים המרכזי של קרים ואחד משוקי העבדים הגדולים של כל האזור. אלפי העבדים סופקו בעיקר על ידי הטטרים נוגאי שמצפון לים השחור, ששבו אותם בעת פשיטותיהם על אוקראינה, פולין ורוסיה. פרט לסחר העבדים התפתח ענף הפקת מלח בישול מתוך מפרצונים טבעיים. כמו כן הסחר במתכות, בגדים מזרחיים, חרסינה, טבק וקפה. לעידן הטורקי קשורים טופונימים כמו קוצ'וק יאנישארי (היניצ'ר הקטן) וביוק יאנישארי (היניצ'ר הגדול) - שמות רכסי ההרים המתרוממים דרומית-מערבית מפאודוסיה.

בשנת 1615 תחת הנהגת ההאטמן פטרו קונאשביץ' סהיידצ'ני הרסו הקוזקים מזפוריז'יה את הצי הטורקי וכבשו זמנית את קאפה. בכובשם את העיר, הם שחררו לחופשי את כל העבדים שמצאו בה - רבים מהם רוסים, אוקראינים ופולנים הקוזקים פשטו שוב על קאפה גם בשנים 1628 (תחת פיקוד ההטמאן מ. דורושנקו) ו-1667 ( לוחמי האוטמאן איוואן סירקו) במטרה לשחרר את העבדים הנוצרים. בהדרגה העיר איבדה את הילתה המקורית ומספר תושביה התמעט. בשנת 1682 היו בו עדיין 4,000 בתים, מתוכם 3,200 של מוסלמים ו-800 של נוצרים.

פאודוסיה בימי השלטון הרוסי, הסובייטי והאוקראיני

פאודוסיה בשנת 1856, ציור מאת הצייר האיטלקי קרלו בוסולי

בול הדואר הסובייטי משנת 1971 לרגל חגיגות מלאת אלפיים וחמש מאות שנה לעיר פואודוסיה

קאפה חזרה תחת שליטה עות'מאנית עד שנת 1771 כשנכבשה על ידי הצבא הרוסי. ב-1774 סיפוחה לרוסיה קיבל תוקף בהסכם קוצ'וק קאינרג'ה ובשנת 1783 כל חצי האי קרים נפל לידי הרוסים וסופח לאימפריה הרוסית.. בשנת 1787 קאפה שויכה לאזור טוורידה של האימפריה הרוסית וזכתה לבקור המלכותי של הקיסרית הכובשת, יקטרינה הגדולה. במטבעה של קאפה הונפקה מדליה לכבוד ביקורה ביחד עם הקיסר יוזף השני של אוסטריה. חורבות קאפה השאירו אצל יקטרינה רושם רב. באותה תקופה העיר ירדה בחשיבות, בין השאר, עקב התחרות עם העיר טגנרוג. בשנת 1796 קאפה הפכה חלק מפלך נובורוסיה ("רוסיה החדשה") וב-1798 הוכרזה לנמל חופשי ל-30 שנה. כעבור 4 שנים, ב-1802 הועברו ליישוב מוסדות מנהליים אזוריים והוא הוכרז לעיר. בשנת 1804 הוחלט להחזיר לעיר את שמה היווני, הפעם- בגרסתו הרוסית: פאודוסיה. כשבשנת 1778 החליטו השלטונות הרוסיים להעביר את האוכלוסייה הנוצרית של פאודוסיה לאזור החוף הצפוני של ים אזוב, עשבו את העיר 5,511 ארמנים, 1,648 יוונים ו 24 גאורגים. ההתפתחות הדמוגרפית של העיר במהלך המאה ה-19 תחת השלטון הרוסי הייתה כדלקמן:ב-1829-3,700 תושבים, ב01838 - 4,500, ב-1861 - 8,400, ב-1874 - 10,600 וב-1894 - 17,000. במאה ה-19 נולד, חי ופעל בפאודוסיה צייר הנופים הימיים איוון אייווזובסקי. בשנת 1888 ביקר בה הסופר אנטון צ'כוב. בשנת 1892 הונחו פסי ברזל מג'נקוי ועד פאודוסיה ובשנת 1899 הועבר אליה הנמל המסחרי של סבסטופול, מה שהביא לתנופה כלכלית ועלייה במספר התושבים. בשנת 1897 מנתה אוכלוסיית העיר 27,328 תושבים (15,995 גברים ו-11,243 נשים) מתוכם - 16,000 רוסים, 3,200 טטרים, 3,000 יהודים, 1,700 קראים, 1,500 ארמנים, ו1,800 מקבוצות אתניות אחרות.

תקופת המהפכה והמלחמה האזרחית 1917-1920

בימי מלחמת האזרחים שפרצה בעקבות מהפכת אוקטובר פאודוסיה ידעה עם כל האזור רעב, אבטלה, דיכוי, שינויים תכופים של הממשלה. יחידות מפאודוסיה של "הרפובליקה הסובייטית טוורידה" השתתפו באופן פעיל במאבק ה"האדומים" נגד הכוחות האוסטרים-גרמנים, כוחות משלוח אנגלים-צרפתים וצבאות ה"הלבנים". בסוף חודש אפריל 1918 הגדוד 2 מפאודוסיה ניסה לצאת למתקפת-נגד ולחסום את דרכם של היחידות הגרמניות. בימי הממשל של הגנרל ורנגל פעלה בפאודוסיה יחידה בולשביקית בפיקודו של אי.א. נזוקין. 28 מחבריה נחשפו והוצאו להורג בתחילת 1920. בנובמבר 1920 בפאודוסיה כונן שלטון סובייטי. אחרי סיום מלחמת האזרחים ותיקיו המקומיים של הצבא האדום, שהשתתפו בקרבות בקרים, התחילו בשיקום הנמל פואדוסיה. בתקופת הרעב באוקראינה וברוסיה הסובייטית תבואה ומוצרי מזון הגיעו לנמל פאודוסיה. במהלך אותה שנה פרקו עובדי הנמל, רעבים ותשושים בעצמם, מעל 90,000 טון של מזון. משום כך הוועד הפועל המרכזי החליט ב-19 במרץ 1923 להעניק לנמל פאודוסיה את העיטור הגבוה הרפובליקה - עיטור מסדר הדגל האדום של הפדרציה הרוסית הסובייטית. בשנים הראשונות של השלטון הקומוניסטי ירדה אוכלוסיית העיר מ-35,400 תושבים (1921) ל-28,700 (1926). בשנות תוכניות החומש נודעה פאודוסיה בעיקר כמרכז תעשייתי.

ימי מלחמת העולם השנייה

בימי מלחמת העולם השנייה, גרמניה הנאצית, יחד עם יחידות של בת בריתה, רומניה, כבשה את פאודוסיה בנובמבר 1941. תושביה היהודים של העיר, שהיו 3,248 במספרם לפני הכיבוש הנאצי, נרצחו על ידי איינזצגרופה ד' בין-15 בנובמבר ובין-15 בדצמבר 1941. ב-26-30 בדצמבר 1941 כוח של 300 נחתים של הצבא האדום בפיקוד הליטננט איידינוב הפתיע את החיילים הרומנים, כבש שוב את העיר. הסובייטים שלטו בה שוב למשך שלושה שבועות בלבד. ב-18 בינואר 1942 הגרמנים והרומנים חזרו. לראש העיר התמנה חבר המפלגה הקומוניסטית לשעבר, וסילי גרוזינוב. ב-13 באפריל 1944 העיר שוחררה בעת מתקפה כללית של הצבא האדום. הקרבות היו כבדים והחריבו חלק גדול מן העיר. העיר קיבלה מהשלטון את עיטור "המלחמה להגנת המולדת" דרגה א.

אחרי שחרור האזור על ידי הצבא האדום ביצע השלטון הסטליניסטי בשנים 1944–1947 את גירוש התושבים הטטרים, הארמנים, היוונים והבולגרים מפאודוסיה ומקרים כולה אל אזורים מרוחקים במרכזה וצפונה של ברית המועצות.

השואה

אחרי כיבוש קאפה על ידי הצבא הגרמני ב-3 בנובמבר 1941 חברי זונדרקומנדו b10, חלק מהאיינזאצגרופה D, בפיקודו של אוטו אוהלנדורף דרשו מהיהודים המקומיים להירשם. בהמשך ב- 1 בדצמבר 1941 היהודים וקהילת הקרימצ'אקים "הועברה" לתוך "גטו". כעבור 3 ימים, ב-4 בדצמבר 1941 רוב האוכלוסייה היהודית יחד עם קרימצ'אקים, צוענים ואנשים שזוהו כ"קומוניסטים" נרצחו על ידי הזונדרקומנדו, בגיבוי פעיל של ה"שירותים האחוריים" של הארמייה ה-11 שבפיקוד הגנרל אריך פון מנשטיין, במיוחד של המפקדת (אורטסקומדטור) II 915 ושל ז'נדרמריית השדה שבפיקודו של קרל רודולף פאלמן.

מתוך 3,248 יהודים שחיו בפאודוסיה לפני הפלישה הנאצית לברית המועצות, נרצחו עד סוף שנת 1941 כ-2,500-2,000. לפי הודעת "הלשכה הראשית של ביטחון הרייך" RSHA בין התאריכים 16 בנובמבר ובין 15 בדצמבר 1941 נורו למוות באזור שבאחראיות האיינזצגרופה D - חצי האי קרים כולה - בסך הכל 17,645 יהודים, 2,503 קרימצ'אקים, 824 צוענים ו-212 "קומוניסטים".

במהלך מבצע קרץ'-פאודוסיה העיר נכבשה בחזרה לזמן קצר על ידי הצבא האדום. מציאת קברים המוניים עוררה מעשי נקם נגד חיילים גרמנים שנמצאו במקום ונגד משתפי הפעולה עם הנאצים. לפי מקורות גרמנים של Wehrmacht-Untersuchungsstelle כ-160 מאושפזים במתקן אשפוז ("לאזארט" ראשי) גרמני שבפאודוסיה נרצחו על ידי חמושים סובייטים. אחרי שהוורמכט כבש שוב את העיר, אנשי צבא סובייטים וניצולים יהודים הואשמו בטבח ונרצחו

לוח זיכרון לכבוד יורי גגארין ושאר הקוסמונאוטים והמשתתפים בתוכנית החלל הסובייטית שחיו ופעלו בפאודוסיה 2001

מאוחר יותר בצומת הדרכים קרצ'נסקי וסימפרופולסקי בעיר הוקמה מצבה לזכר קרבנות השואה. היא חוללה מספר פעמים על ידי ונדלים, לאחורנה בערב פסח אפריל 2012.

אחרי המלחמה

בשנים 1990-1948 הוקמה בעיר תשלובת של התעשייה הביטחונית הסובייטית. כאן מוקם הארסנל הגרעיני של צי הים השחור. בעת משבר הטילים בקובה מפאודוסיה יצאו משלוחי נשק לקובה. בפאודוסיה עברו אימונים גם חברי היחידה הראשונה של הקוסמונאוטים הסובייטים, לקראת המשימות בחלל. 57 % מהתושבים הכשירים לעבוד הועסקו במפעלים ובבסיסים הצבאיים. שוקמו גם חלק מן המפעלים האזרחיים של פאודוסיה כמו בית החרושת לסיגריות וטרמינל הנפט (שהוקם ב-1938) ונבנו מפעלים חדשים כמו המספנות "מורה" ו"סודוקומפוזיט", מפעלים למתקנים גרעיניים (1946), למכונות (1952), לאופטיקה, יקבים. במאה ה-21 התעשייה הצבאית נקלעה למשבר קשה והושבתה במידה רבה.

בשנת 1954 יחד עם כל חצי האי קרים הועברה העיר על ידי ניקיטה חרושצ'וב מהפדרציה הרוסית לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, כמחווה לעם האוקראיני. המהלך נראה אז סימבולי בלבד, מפני שאוקראינה הייתה גם היא חלק מברית המועצות. בשנת 1991 חצי האי קרים הפך חלק מאוקראינה העצמאית, החל משנת 1992 במסגרת הרפובליקה האוטונומית של קרים.

במרץ 2014 נכבשה על ידי כוחות צבאיים רוסים. ב-18 במרץ סופחה לפדרציה הרוסית יחד עם שאר חצי האי קרים, במסגרת "הרפובליקה של קרים" האוטונומית.

גאוגרפיה

מיקום גאוגרפי וגבולות

פאודוסיה שוכנת בדרום-מזרח קרים על חוף המפרץ בעל אותו השם ועל מורדות הרכס טפה אובה, המתרומם בגובה 302 מ' בדרום-מערבה. טפה אובה ("ראש ההר", במובן של "קצה ההר" בטטרית) הוא קצה של החלק הראשי של הרי קרים, המתרוממים לאורך החוף מן כף איה, על יד סבסטופול, ועד לכף איליה הקדוש בפאודוסיה ונשברים בתוך הים על ידי טראסות תלולות של טיט. בימינו קו האופק של כף איליה הקדוש עבר שינויים רבים בעקבות בנייה פרטית. צפון העיר נחצה על ידי נחל באיבוגה, נשפך אל הים לא רחוק מתחנת הרכבת איווזובסקי.

אקלים

בחודש הקר ביותר - פברואר - הטמפרטורה הממוצעת היא -1 C°, ובחודש החם היותר - יולי, הטמפרטורה הממוצעת היא + 23 C°. המשקעים השנתיים מגיעים ל-449 ליטר, הכמות המרבית של גשמים יורדת בחודש אוגוסט (51 ליטר) והכמות המיקטית - באוקטובר (25 ליטר). ס"ך השעות הממוצעות השנתיות עם שמש הוא 2,272. הפעילות התיירותית מתמקדת באזור המזרחי של העיר.

דמוגרפיה

תאודוסיה הקדומה הייתה העיר השנייה בחשיבות בחלק האירופי של האימפריה הבוספורית, עם אוכלוסייה של 6,000-8,000 תושבים. היישוב שרד אירועים קשים כמו פלישת ההונים ב מאה הרביעית אחה"ס ושורה של שריפות ברבע השני של המאה השישית, שצמצמו מאוד את ממדיו. הנזיר אפיפאנס, שביקר בה במסעו בעקבות השליח אנדראס הקדוש במאה ה-9, כתב: "ותאודוסיה בימינו כמעט אין לה שמץ של אדם".

במאה ה-13 במקום תאודוסיה הקדומה התפתחה המושבה הג'נובזית קאפה. לפי מקורות אחדים במחצית השנייה של המאה ה-15 את אוכלוסיית קאפה המשוערת הגיעה ל כ-70,000 תושבים, יותר מזו של קונסטנטינופול ובירות אירופאיות רבות. גם בימי השלטון העות'מאני מספר תושביה היה, ככל הנראה, רב מאוד. בשנת 1634 המיסיונר הדומיניקני אמידיו דורטלי ד'אסקולי מתאר את קאפה כעיר ענקית בעלת היקף של חמישה מיל ומאוכלסת ב-180,000 תושבים: טורקים, יוונים, ארמנים ויהודים ואף איטלקים אחדים שנשאו נשים יווניות. סביר להניח שמספר זה היה מופרז ביותר, בייחוד כשמסתבר שאחרי המאורעות הסוערים של המאה ה-18 בשנת 1802, תחת השלטון הרוסי נספרו בעיר, הקרויה כעת פאודוסיה, 300 תושבים בלבד. בשנת 1810 מנתה פאודוסיה מספר קטן של רוסים, יוונים, ארמנים ויהודים.

באמצע המאה ה-19 חלה פריחה מחודשת של היישוב הודות לפעילות הנמל וחיי המסחר. בשנת 1859 היו בה כבר 971 בתים עם 8,215 תושבים. העיר שמרה על אופי רב-לאומי ורב-דתי. בראש העיר נבחר לסירוגין פעם בשלוש שנים נציג של קהילה נוצרית או נציג של הקהילה טטרית או הקראית.

בשלהי המאה ה-19-התחלת המאה ה-20 במקביל לבניית מסילות הברזל, הנמל המסחרי ופיתוח התעשייה מספר התושבים עלה בקצב מהיר. העיר משכה אורחים מן הערים הגדולות, רבים מהם שכרו בה דירות ובנו בה בתי קיט. בסוף המאה ה-19 מנתה העיר מעל 30,000 תושבים. מלחמת האזרחים שלאחרי מהפכת אוקטובר 1917 הביאה אחר כך לירידה דמוגרפית ולהרס תעשיית המקום. אם בשנת 1914 היו קיימים בנפת פאודוסיה 22 מפעלים עם 1,600 פועלים, במאי 1923 ,שנתיים וחתי אחרי סיום מלחמת האזרחים, פעלו בה רק ארבעה מפעלים עם 66 פועלים. בתקופה שבין מלחמות העולם שוב עלה מספר האוכלוסייה, והגיע בשנת 1939 ל-45,000 תושבים. בעת מלחמת העולם השנייה נהרסה כל תעשיית התיירות ומרבית החלק ההיסטורי של פאודוסיה. תחת הכיבוש הנאצי בין 3 בנובמבר 1941 ובין 13 באפריל 1944 8,300 בני אדם, כולל אזרחים שלווים (לרוב יהודים וקרימצ'אקים, וכמה מאות צוענים ורוסים) ושבויי מלחמה סובייטים ושועבדו בעבודות כפייה כ-3,000 אנשים. שכונות מגורים שלמות של העיר באזור הסמוך לחוף, שהיו צפופות לפני המלחמה, נשארו הרוסות לחלוטין וללא תושבים. הושמדו אפילו רישומי הבתים ומסמכים דומים. פרט להשמדת היהודים משנת 1941, בוצעו העברות תושבים מחלקים מסוימים של העיר ובסתיו 1943 גירוש כפוי של תושבים אל חוץ לעיר. בשנת 1944 גורשו מפאודוסיה, כמו מכל קרים התושבים הטטרים וגם בני המיעוט הבולגרי, היווני והארמני, שהואשמו על ידי השלטון של סטלין כי שיתפו פעולה עם הכובש הנאצי. בעקבות זאת הרוסים הפכו לקבוצה האתנית העיקרית.

אחרי תום המלחמה גדלה שוב אוכלוסיית העיר עקב הביקוש לעובדים שנוצר בעקבות פיתוח מתקנים צבאיים והתעשייה הביטחונית הסובייטית. בשנות ה-1970 מוסדות המפלגה הקומוניסטית החליטו על הקמת מקומות עבודה חדשים כמו הקמת מפעל לתעשייה האופטית שהעסיק אלפיים פועלים, ועל הרחבת מפעלים קיימים כדי למצאו פתרון לבעיות תעסוקה של התושבים. מצד שני חוסר בכוח עבודה מוסמך הביא לארגון הסעות אל העיר של פועלים מן היישובים סטארי קרים ובאטאלנויה.

בתחילת שנות ה-1990 אוכלוסיית העיר גדלה בגלל ההחזרה מן הגלות של בני האתניה טטרית. בסוף המאה ה-20 והתחלת המאה ה-21 האוכלוסייה שוב נוטה להצטמצם עקב הגירה.

אוכלוסיית העיר פאודוסיה

1897-01-28	15.03.1923	17.12.1926	17.01.1939	15.01.1959	15.01.1970	17.01.1979	12.01.1989	1992	1998	05.12.2001
24,096	22,663	27,347	45,032	46,327	64,938	76,402	83,912	86,400	80,900	74,669

לפי רישומים קיימים

2003	2004	2005	2006	2007	2008	2009	2010
73,626	72,926	72,412	71,725	71,535	71,214	71,730	70,392

הרכב אתני

הרוסים מהווים רוב האוכלוסייה של פאודוסיה. לפי מפקד האוכלוסין הכלל-אוקראיני משנת 2001 נרשמו בעיר הקבוצות האתניות הבאות:

ההרכב האתני של אוכלוסיית העיר פאודוסיה:לפי צבעים - אדום - רוסים;כחול - אוקראינים, צהוב - טטרים של קרים, ירוק - בלארוסים, אפור - אחרים. האחרים כוללים: גוון של כחול- ארמנים, בורדו - טטרים, לבן - יהודים, תכלת בהיר - מולדובנים, בורדו כהה - אזרים, אדום בהיר - פולנים, כחול כהה - גאורגים, כחול בהיר - גרמנים, סגול כהה - יוונים, סגול - ללא זיהוי מוצהר

• רוסים — 72,2 %
• אוקראינים — 18,8 %
• טטרים של קרים — 4,6 %
• בלארוסים — 1,8 %
• ארמנים — 0,5 %
• טטרים — 0,2 %
• יהודים — 0,2 % (223 תושבים)
• מולדובנים (מולדבים או רומנים)- 0,2 %
• אזרים — 0,2 %
• פולנים — 0,1 %
• גאורגים — 0,1 %
• גרמנים — 0,1 %
• יוונים — 0,1 %

לפי נתוני ארגון הקהילות היהודיות של אוקראינה בשנת 1989 חיו בפאודוסיה 193 יהודים.

שפות

לפי נתונים משנת

• רוסית - 87,4 % (94,200 בני אדם)
• אוקראינית - 7,4 % (8,000 בני אדם)
• טטרית של קרים 4,2 % (4.600 בני אדם)
• בלארוסית 0,3 % (300 בני אדם)
• ארמנית 0,3 % (300 בני אדם)

מגמות

לאחרונה מסתמנת מגמת הזדקנות בולטת של אוכלוסיית העיר. אחת הסיבות היא שהמפעלים הביטחוניים שפעלו בפאודוסיה היו שלוחות של ארגונים מדעיים כלל-סובייטיים ומשום כך רבים מעובדי אותם הארגונים ביקשו לעבור לגור לפאודוסיה בתקופה שלפני הפרישה לפנסיה. בשטח השיפוט של המועצה העירונית פאודוסיה הסתמנה מגמת ירידה במספר כלל התושבים ב-8 % משנת 1989 (117,800 תושבים) לשנת 2001 (108,600 תושבים). חלה ירידה של 11% במספר תושבי העיר עצמה - מ-83,900 ל-74,700. ביחס נשים / גברים נשאר יציב: בשנת 2001 - היה 58,900 נשים לעומת 49,700 גברים,-כ־54% -נשים ו 46% גברים. בשטח השיפוט של המועצה העירונית פאודוסיה האוכלוסייה העירונית מהווה 90% מכלל התושבים - 98,100.לעומת האוכלוסייה הכפרית - 10% - 10,500 תושבים. לעומת שנת 1989 חלה עלייה באחוז האוכלוסייה הכפרית מ-7% ל-10%.

כלכלה

תעשייה

פאודוסיה הייתה מפורסמת בבית החרושת לסיגריות שלה, שנוסד בשנת 1861 על ידי איש העסקים הקראי בנימין סטמבולי ונוהל אחריו על ידי בנו, יוסיף סטמבולי. בנוסף בעיר נמצאים מפעלים לבניית אניות, תעשייה מכנית, בית חרושת לגרביים, לרהיטים, לנייר אופסט, בית חרושת לחמרי בניין ותעשיית מזון. בשנת 2009 עבדו בתעשייה 2,500 בני אדם.

תיירות

הענפים הכלכליים הראשיים של פאודוסיה הוא זה של תיירות הנופש והמרחצאות והתחבורה הימית. העיר היא אתר קיט עם חופים, מעיינות מינרליים, מרחצאות בוץ, בתי הבראה ובתי נופש ידועים. רוב התיירים באים מארצות ברית המועצות לשעבר.

מתקני ספא

מתקני ספא הידועים ביותר של פאודוסיה הם:

• בית ההבראה לילדים "וולנה" (נוהל על ידי משרד הבריאות האוקראיני)
• בית ההבראה "ווסחוד" מורכב מווילות בשדרות אייבזובסקי
• בית ההבראה (סנטוריום) הקליני הצבאי המרכזי, בבעלות משרד הביטחון האוקראיני
• אכסניית "אוקראינה" - "פנסיונאט", אכסניית המפעל המטלורגי ע"ש איליץ' ממריופול ושל חברת "גידרוסטרוי".
• אכסניית "פאודוסיה" - מלון של חברת מסילות הברזל של אזור הדנייפר
• אכסניית אוקראינה 1 - פרטית

מסחר

מוצרי מזון ומוצרים אחרים לבית נמכרים בחנויות קטנות, בעוד מוצרי החקלאות משווקים בשווקים הקבועים - קרימסקי וצנטרלני (מרכזי) ובשווקים הזמניים. סופרמרקטים א.ט.ב. שוכנים ברחובות קרימסקוי ובאזור השוק המרכזי. רשתות מסחריות מקומיות כוללות את המאפיות "בולקין" ואת החנויות של מקייב - "גורני", "רצ'נוי" ו"צנטרלני". פרט לחנויות בגדים קיימים שוקי פשפשים בשדרות סטרשינוב (מול שוק קרימסקי) ובככר השוק - בשוק המקורה הישן וב"גוסטיני דבור").

אטרקציות העיר

• שרידי המבצר הג'נובזי על מגדליו, חומותיו ושעריו.

המבצר נבנה במאה ה-14 אורך חומותיו מגיע ל-700 מטר. מגדל קונסטנטין (המאה ה-14–15), הצפוני ביותר, שנותר על תלו מתוך 30 המגדלים של ביצורים החיצוניים מתרומם במרכז העיר, התחלת הרחוב גורקי, לא רחוק מתחנת הרכבת. בסוף הרחוב גורקי נשמרו היטב החלק הדרומי והמערבי של החומות. המגדלים הגבוהים ביותר של המבצר שנשארו על תלם הם מגדל קלמנט (1448) ומגדל קריסקו (המאה ה-14). סמוך לים ניצב מגדל המזח (דוקובאיה) שעמד בזמנים עברו בתוך המים והגן על הנמל.

אירועים מיוחדים

• חג העיר - השבת האחרונה בחודש יולי

פאודוסיה בספרות

• המצור של הקוזקים של פיוטר קונאשביץ'- סאהיידצ'ני בשנת 1616 מתואר ברומן "Людо­лови" מאת הסופרת האוקראינית ז.פ. טולוב

ערים תאומות

• חרקוב, אוקראינה (מ־1996)
• סמרה, רוסיה (מ־1999)
• פטולמאידה, יוון (מ־2002)
• סטברופול, רוסיה (מ־2002)
• קורסק, רוסיה (מ־2002)
• דונצק, אוקראינה (מ־2002)
• ניקולאיב, אוקראינה (מ־2003)
• מחוז ברגמו, איטליה (מ־2003)
• ראיון שבצ'נבקו, אוקראינה (מ־2003)
• אזוב, רוסיה (מ־2006)
• קולובז'ג, פולין (מ־2007)
• ארמביר, ארמניה (מ־2008)
• סוורודבינסק, רוסיה (מ־2008)
• רמלה, ישראל (מ־2010)
• האוקרוג המזרחי של מוסקבה, רוסיה (מ־2007)
• קרונשטאט, רוסיה (מ־2010)
• אלושטה, רוסיה (מ־2011))

קישורים חיצוניים

• "תֵּיאוֹדוֹסְיָא (קַאפַא)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 251, באתר היברובוקס
• אתר תיירותי על העיר
• Sergei Udovik The History of Ukraine-Rus, Vakler Publishing Com. Kiyv 2010
• V.Stefaniuk,R,Morzhenkov - Putevoditelj Krym, Svit. Simferopol 2010 (ברוסית)
• פורטל על קרים כאזור של אוקראינה הסובייטית

2012-2013, ‏ לפי Icторія міст і сіл Української РСР Кримська область. — К.: Головна редакція УРЕ АН УРСР, 1971. —עמודים 803 (ההיסטוריה של הערים והכפרים ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, הכרך על אזור קרים, המערכת הראשית של האקדמיה למדעים של אוקראינה, 1971

• פאודוסיה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
• פאודוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פאודוסיה (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית

• פאודוסיה, ביישום טלגרם
• פאודוסיה, ברשת החברתית VK

הערות שוליים

פנורמה של פאודוסיה מן ההר טפה אובה