פתח (אל)

פתח
{| cellpadding="0" cellspacing="0" align="right" style="margin:5px; border:2px solid peru;" |- | style="border-bottom:2px solid peru; background:navajowhite; padding:5px; text-align:center;" |פתח בכתב חרטומים |- | style="text-align: center; text-valign: middle; padding: 10px; direction: ltr;" |

|-

|}

פתח, בדמות חנוט, עומד על כן סמל של מעת, ומחזיק ביד שרביט הנושא את הסמלים ענח'-ג'ד-ואס
תפקיד	אל בורא, מגן בעלי המלאכה, הבנאים והאדריכלים
תרבות	מצרים העתיקה
מקום מגורים	ממפיס
אלים מקבילים	כושר וחסיס הכנעני, הפייסטוס היווני, וולקן הרומאי
אב	אין (ברא את עצמו או לא נברא)
אם	אין (בקרא את עצמו או לא נברא)
בן או בת זוג	סח'מט (פאראאדרון), בסתת (באסת)
צאצאים	נפרטם, מאחס, לפעמים אימחותפ

האבן של שבקה, במוזיאון הבריטי

פְּתָח (במצרית עתיקה: ptḥ, בפיניקית: 𐤐𐤕𐤇, פתח) הוא אל הבריאה, המלאכות והאמנויות, ואל התחייה והפוריות במיתולוגיה המצרית העתיקה. מרכז פולחנו היה בעיר ממפיס, עוד בתקופה קדומה מאוד, טרום-שושלתית. במשך הזמן הפך פתח לאל כלל-ארצי. סמליו היו העמוד ג'ד והפר. זוגתו הייתה בסתת (במצרים התחתונה) או האלה-הלביאה סח'מת (במצרים העליונה), וילדיהם היו נפרטם, אימחותפ ומאחס. יחד עם סח'מת ונפרתום היה פתח חלק מה"שילוש" ("טריאדה") העליון או הקדוש של ממפיס.

תפקידיו וכינויו

בורא עולם

האל פתח עומד במרכז הקוסמוגוניה מבית היוצר של כהני ממפיס. בעיניהם היה האל פתח (ייתכן ששמו נהגה "פיתח") האלהה של התל הקדמון "תא-תנן" ("אדמה מוגבהת"), שלפי הקוסמוגוניה ה"אניאדית" (של תשעת האלים), קם מתוך התהום המימי הקדמון, נו, או תאנן (האדמה השוקעת). כינוי נוסף של פתח היה "ג'ד האציל".

בכתובת באבן שבקה נאמר שפתח התמזג עם נו, האוקיינוס הקדמון. "פתח-נון" ברא את היקום בעזרת שני כלים: הלב והלשון. מעשה הבריאה נעשה באמצעותם של ה"ידע", המחשבה (הלב) וה"דיבור" (הלשון). הוא יוצא לפועל בכוח המילה. משום כך משמעות שמו של פתח יכולה להיות אולי "הפותח", כלומר "הפותח את הפה". לכן הקוסמולוגיה של כהני ממפיס נחשבת ל"רוחנית" לעומת הקוסמוגוניה ה"פיזית" האופיינית למקדשים בהליופוליס). מלבו ודברו של פתח, נבראו, לפי כהני ממפיס, גם האלים, הערים, הסדר בעולם, גם המלכים כדוגמת הפרעה רעמסס השני שמספרים עליו כי נברא על ידי פתח מתוך ענבר.

רעיון הבריאה בלבו ואחר כך בכוח דברו של האל פתח מוצג, למשל, בדרמה ממפיטית שפורסמה בשנת 1928 על ידי האגיפטולוג קורט זיטה. מתוך "דברו", פרי "לשונו" של פתח נולדו תשעה אלים קדמונים שהיו מזוהים עם "שיניו" ו"שפתיו" של פתח.

אצל המצרים ידועים טקסי פתיחת פה המתים על ידי כהני דת, על מנת לשחרר את נשמותיהם בעת ההלוויות. טקסים אלה, המתנהלים בחסות האל אנוביס, נוצרו, לפי המסורת, על ידי האל פתח. פתח נחשב גם אל של תחתיות הארץ, מנהיג של דואט, עולם המתים.

בין שאר האלים, ברא פתח גם את האל אתום שנקרא למשול על הבריאה כשהוא יושב על התל הקדמון. פתח נחשב "לבו ודברו" של אתום.

כאל של העידן הראשון פתח מכיל יסוד זכרי - נון וגם יסוד נקבי - נונת.

גדול בעלי המלאכה והמהנדס האלהי

מפני זיהויו עם התל הקדמון ותפקידו כבורא היקום, נחשב פתח גם לאל פטרון של בעלי המלאכה ובראש ובראשונה של בעלי המלאכות הקשורות להפקת האבן ועיבודה, אבל גם אלילם של הקדרים, הצורפים, הבנאים וכו'. אף האמנים היו קוראים לעצמם "כהנים של פתח". האל פתח היה נחשב בעיני המצרים הקדומים לממציא כל המלאכות הטכניות וגדול בעלי המלאכה. הכהן הגדול שלו בממפיס היה נקרא, בין השאר, "זקן בעלי המלאכה" ו"הרב בנאי". בבניית מקדשים האדריכלים והבנאים האמינו כי עבודתם נעשית תחת השגחתו של פתח. עירו, ממפיס, אכן הייתה מרכז גדול של המלאכות והמסחר, שאחסן, בין היתר, את הסדנאות לצורפות ולעיבוד המתכות ולבניית ספינות. סביבת ממפיס הייתה עתירת מקורות של אבן גיר.

שמו של פתח נקשר גם לקברות. בעלי המלאכה ועובדי המחצבות במערבה של תבאי (כיום דיר אל-מדינה) היו גם כן נתונים למרותו. הם הקדישו לו אסטלות (מצבות) ואף ציידו את פסליו באזניים כדי שישמע לתפילותיהם. אחד התארים של האל פתח בתבאי היה "האוזן הקשבת".

היוונים זיהו את פתח עם אל המלאכות שלהם, הפייסטוס, וולקנוס בפי הרומים. מכיוון שצורפים רבים במצרים גויסו מקרב אוכלוסייה נמוכת קומה, פיגמאית, האל עצמו הוצג לפעמים כגמד.

אל התחיה

פתח נחשב גם לאל התחייה. מפני שסוכר היה גם הוא אל בעלי המלאכה והתחייה, הוא זוהה מאוחר יותר עם פתח, והפך ל"פתח-סקר".

אל של ממפיס

יחד עם האלה מעת, פתח היה פטרון החגים המחזוריים שבלוח השנה של ממפיס.

אל כלל מצרי

בתקופת התלמיים הפך פתח לאל של מצרים כולה וטקסי הכתרת הפרעונים התקיימו במקדשו.

בפולחנם של אלים אחרים

הדמות האלהית ה"מורכבת" פתח-סוכר-אוסיריס

תאולוגים בממפיס השתמשו בדמותו של פתח גם במסגרת פולחנם של אלים אחרים כמו "רע" או "אוסיריס". האל תחות (שמרכז פולחנו היה בהרמופוליס ונחשב לממציא הכתב ושליט השפה) נקרא בפי התאולוגים בממפיס "הלשון של פתח". בתקופה המצרית האמצעית התפתח פולחן של "אל הלוויות", דמות אלילית-על מורכבת שנקראה "פתח-סוכר-אוסיריס".

מקדשיו ותקופת פריחת פולחנו

שחזור החזית המערבית של המקדש הגדול של פתח בממפיס, לפי פרנק מונייה

חצר מקדש פתח בגרף חוסיין בנוביה, שהועתקה לפני בניית סכר אסואן לקלבשה החדשה. רוב המקדש הבנוי בתוך הסלע הוצף על ידי אגם נאצר

שער במקדש של פתח בכרנך

ידוע היה מקדשו הקדום הקטן של "פתח שמעבר לחומות" בממפיס, ששכן מדרום ל"חומה הלבנה" של נערמר (מנס). מאוחר יותר נבנה בקרבתו המקדש הגדול של פתח, הידוע כ"חות-קה-פתח" (בית ה"קה (הנשמה)" של פתח).^{[דרוש מקור][מפני ש...]} פולחנו של פתח פרח בימי השושלת ה-19, שנציגיה הגדולים, הפרעונים סתי הראשון ורעמסס השני נמנו עם עובדיו האדוקים. אחד הפרעונים החשובים מאותה שושלת נקרא מרנפתח, כלומר "חביבו של פתח", ומלך אחר נקרא "סי-פתח", כלומר "בנו של פתח". פולחן האל הגיע למעמד עוד יותר חשוב אחרי שאזור הדלתא של הנילוס הפך למרכז השלטון במצרים. באותה תקופה, פתח היה לאל השלישי בחשיבותו ובעושרו במצרים, אחרי האלים אמון ורע.

מקדשים של פתח

• א."פתח שמעבר לחומות" בממפיס
• ב. המקדש הגדול "חות-קה-פתח" בממפיס
• ג. מקדש של פתח בכרנך בלוקסור, בצפון המתחם של אמון - הוקם על ידי תחותמס השלישי והורחב על ידי התלמיים.
• ד. מקדש של פתח בג'רף חוסיין בנוביה - המיספאוס. רובו הוצף על ידי מי האגם המלאכותי "נאצר" של סכר אסוואן. חלקים שלא היו בנויים בתוך הסלע הועתקו לקלבשה אל גדידה.

מקדש מוקדש ל-	מיקום
פתח	פי-רעמסס
פתח	ממפיס
פתח	כרנך (תביי)
פתח	ג'רף חוסיין (נוביה)
פתח מדרום לחומה	ממפיס
פתח המקסיב לתפילות	ממפיס
פתח כמקשיב לתפילות	דיר אל-מדינה (תביי)
פתח אדון האמת	אבו סימבל (נוביה)
פתל-סוקר	אבידוס
פתח-סוקר	קום אל-חתאן (תביי)

הכהנים הגדולים של פתח

הכהנים הגדולים של פתח ידועים עוד מימי הממלכה הישנה. עד לשושלת השישית כיהנו שני כהנים גדולים. ייתכן שהתפקידים מוזגו בימי הפרעה פפי הראשון. התואר של כהן הגדול של פתח מכונה לפעמים "גדול האחראים על בעלי המלאכה" (אור חרפו חנמוט) או סם. מושב הכהן הגדול של פתח היה בממפיס. כמה מהם נקברו בסקארה הסמוכה. הכהן הגדול הראשון הידוע של פתח בממפיס היה פתחודואו בסביבות 2490 לפנה"ס.

דמותו וסמליו בדת ובאמנות

תבליט בסטוקו מימי מצרים התלמיית המאות 3-4 לפנה"ס, המציג את האל פתח עם שרביט, ענח' וג'ד

האל פתח מייוצג תכופות בדמות אדם חנוט כמומיה, קרח או חובש כיסוי ראש גדול וצמוד ובעל זקן ישר, שמחזיק בידיו שרביט מורכב מ"ענח'","ואס" ו"ג'ד", סמלי החיים, הכוח והיציבות, בהתאמה. לעיתים תלוי בצווארו הסמל הזכרי "מנט" שהוא סמל לפוריות וסמלה של האלה חתחור. ה"מנט" כולל קולר ומחרוזות הקשורות לכלי מורכב מטרפז וגולה עגולה. פסלו של פתח היה מוצב, לעיתים קרובות על גבי כן, בספינת המקדש.

סמל אחר של פתח הוא הפר אפיס שבעצמו נחשב במקור לאל הפוריות. על ראש הפר אפיס קרניים ועליהן נשענת השמש. לפעמים מיוצג האל על ידי דמות אדם חי, בעל קרני פר על ראשו, ושעליהן נשענת השמש.

מורשת

בעת העתיקה

עוד באלף ה־3 לפנה"ס נודעה העיר ממפיס, הקדושה לאל פתח, בשם הקודש חית כא־פתח (ḥwt-kȝ-ptḥ, 𓉗 𓏏𓉐𓂓𓏤𓊪 𓏏 𓎛), כלומר "ארמון שור־אל פתח" או "בית הנשמה של פתח", וכך גם ההיסטוריון המצרי מנתון קרא לה במצרית עתיקה. המונח התגלגל לאוגריתית כ־𐎈𐎋𐎔𐎚 (חכפת), וקיבל את המשמעות הכללית "מצרים", משם התגלגל ליוונית כ־Aίγυπτoς (איגופטוס, אגיפטוס בהגייה מודרנית), שמה של מצרים עד היום ביוונית ולטינית ובשפות רבות נוספות (למשל באנגלית Egypt, בצרפתית Égypte, באיטלקית Egitto, בגרמנית Ägypten ,ברוסית Eгипeт).

שמות תאופוריים

פרעה סיפתח

פרעה מרנפתח

פרט לשמות תאופוריים של פרעונים מן השושלת הי"ט כמו מרנפתח, סיפתח, שם האל מופיע גם בשמות של אישים אחרים כמו פתח-חוטפ, פתח-שפסס, קאי-קר-פתח וכו'. שם האל הופיע גם בשמות תאופוריים פיניקיים אצל פיניקים שישבו במצרים.

במדיה אומנותית אחרת

בספרות המודרנית

• האל פתח משחק תפקיד מרכזי בשם Petach, כאל בעל דמות אנוש, ברומן הפנטסטי "Die Prophezeiung" ("הנבואה") של הסופרים הגרמנים וולפגנג והייקה הוהלביין.
• ברומן "Otherland" של הסופר האמריקאי טאד ויליאמס, הגיבור רוברט וולס מייצג את דמות האל פתח.
• האל מוזכר גם בסדרה משפחת קיין והאלים המצריים.

באופרה

חלק מהמערכה הראשונה של האופרה "אאידה" מאת ורדי מתרחש במקדש של וולקן, כלומר של פתח, בממפיס. בסוף המערכה מתפללים אל "Phtà", "אל הבריאה".

לקריאה נוספת

• Gheorghe Vlăduţescu. Introducere în istoria filosofiei Orientului Antic. Editura ştiintifică şi enciclopedică, Bucureşti. 1980
• J.Viaud. Egyptian Mythology in New Larousse Encyclopedia of Mythology. Crescent Books, NY. 1989
• Manfred Lurker. Routledge Dictionary of Gods and Goddesses, Devils and Demons. 3d e־־dition, New York. 2004
• Charles Maystre : Les Grands prêtres de Ptah de Memphis, N°113 - Orbis biblicus et orientalis - Universitätsverl, Freiburg - 1992
• M.Sandmann-Homberg. The God Ptah. 1946
• Pierre Montet Les enigmes de Tanis, Payot, Paris 1952
• Victor Kernbach. Dicţionar de mitologie generală. Editura Albatros, Bucureşti. 1983

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פתח בוויקישיתוף

• פתח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מיתוסים מצריים 1997–2010 ברשת (באנגלית)
• אלים מצריים (באנגלית)
• קרוליין סירייט - פתח, אל בעלי המלאכה, התחייה והבריאה (באנגלית)

• מרי פרסונס - טקס פתיחת הפה

• קרולין סירייט - על מצרים הטרום-שושלתית

• ג'ימי דאן - עמוד הג'ד