ראובן בירר
 | |
| ד"ר ראובן בירר | |
| לידה |
10 במאי 1835 לבוב, האימפריה האוסטרית |
|---|---|
| פטירה |
5 בדצמבר 1931 (בגיל 96) לבוב, הרפובליקה הפולנית השנייה |
| מדינה | האימפריה האוסטרו-הונגרית, נסיכות בולגריה |
| מקום קבורה | לבוב |
| ידוע בשל | היותו מראשוני התנועה הציונית |
| השכלה | רפואה באוניברסיטת וינה |
| תואר | דוקטור |
ראובן בירר (בגרמנית: Ruben Bierer, נכתב גם Ruben, Reuben; 10 במאי 1835,[1][2] לֶמבֶּרג (לבוב), גליציה, האימפריה האוסטרית – 5 בדצמבר 1931,[2] לבוב, הרפובליקה הפולנית השנייה) היה רופא, איש תנועת חובבי ציון ומראשוני התנועה הציונית בגליציה ובבולגריה.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראובן בירר נולד בשנת 1835 בעיר לֶמבֶּרג (לבוב) בירת ממלכת גליציה של האימפריה האוסטרית. ב–1867 נמנה עם מייסדי התנועה הפוליטית היהודית הראשונה בשטחי האימפריה – "שומר ישראל" – אשר שמה לה למטרה להיאבק בתהליך ההתבוללות תרבותית של היהודים בחברה הפולנית. ב-1873, לקראת הבחירות לפרלמנט האימפריאלי האוסטרי, הקים תנועה פוליטית משותפת יהודית-רותנית אשר התמודדה בבחירות.
ב-1879, כשהיה כבן 44, עבר לבירת האימפריה וינה, שם למד באוניברסיטה רפואה והתמחה בכירורגיה. ב-25 באוקטובר 1882, בעקבות פרעות הסופות בנגב ברוסיה, ייסד בירר עם הסטודנטים הצעירים נתן בירנבוים ומשה שנירר בווינה את אגודת הסטודנטים הציונית "קדימה", אשר הונהגה תחילה על ידי פרץ סמולנסקין ובהמשך על ידי בירנבוים.[3] בשנה זו ייסד ביחד עם הרב שלמה שפיצר את אגודת "אהבת ציון", שמטרתה לפעול לעלייה לארץ ישראל; בהמשך הצטרף לאגודה גם פרץ סמולנסקין.[4] ב-1883 חזר ללמברג וייסד את אגודת "מקרא קודש", וב-1885 עבר לבלגרד, שם הועסק כרופאו האישי של המלך מילאן הראשון.
בבולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1890 הוזמן לסופיה על ידי הממשלה הבולגרית, וכיהן כמרצה לרפואה באוניברסיטת סופיה. ביחד עם אקדמאים יהודים נוספים שהגיעו מהאימפריה הרוסית, כגון בֶּלקובסקי ובוריס שץ, מילא בירר תפקיד משמעותי בייסוד התנועה הציונית ובפיתוח החיים הציבוריים וההשכלה של יהדות בולגריה.[5]
ב-1895 הגיע לסופיה יוסף מרקו ברוך, וזכה ליחס מסויג מצד חוג האקדמאים "חובבי ציון" בעיר. מרקו ברוך נפגש עם הרב הראשי ליהודי בולגריה ד"ר מוריץ גרינוולד, וזה פנה לבירר בבקשה לסייע לו. ב-25 במאי 1895 השיב בירר במכתב לגרינוואלד כי מרקו ברוך עשה עליו רושם של "אדם מעט מבולבל", אך בשל הרגשות הפטריוטיים שהפגין בשיחתם והחובה היהודית לעזרה הדדית, הוא ישתדל לסייע לו במציאת משרה. כמו כן סייע בירר למרקו ברוך ברכישת מזון. ב-17 בדצמבר 1895 כתב מרקו ברוך לידידו תאודור זלוציסטי מכתב שבו הוא מכנה את בירר "אדם יהיר וסכסכן, אוהב בצע ורודף כבוד, גס רוח אבל ציוני". מרקו ברוך מציין כי בירר דאג לו למזון, אך לא למגורים. לאחר שהגיעו לסופיה פרטים על נסיבות גירושו מווינה, התנתקו ראשי הקהילה ממרקו ברוך. בירר כתב לרב הראשי גרינוואלד כי אין לבא במגע עם יוסף מרקו ברוך וכי הוא סכנה של ממש; מרקו ברוך נאלץ לעבור לפלובדיב.[6]
פרסום ספרו של בנימין זאב הרצל "מדינת היהודים" ב-1896 עורר התלהבות גדולה בקרב ראשוני התנועה הציונית בבולגריה. ראשי התנועה ובכלל זה בירר ניהלו חליפת מכתבים עם הרצל, וב-10 במרץ 1896 כתב הרצל ביומנו כי קיבל מכתב נלהב מבירר וכי הרב הראשי לסופיה הרב באקיש רואה בו את משיח היהודים. ב-17 ביוני 1896 הגיע הרצל לביקור בבולגריה, במסגרת נסיעתו להיפגש עם הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני באיסטנבול. בתחנת הרכבת בסופיה קיבלה את פניו משלחת בראשות בירר, שבה נכחו עוד בלקובסקי, קרל הֶרבּסט וישועה כלב. בירר בירך את הרצל בנאום קצר בגרמנית שבו ציין כי יהודי בולגריה מאחלים לו שיצליח במאמציו להגשים את משאת נפשו של עם ישראל לאורך אלפיים שנות גלותו מארצו. מאות מיהודי סופיה צבאו על הרכבת והריעו להרצל, אשר ציין ביומנו כי היה "נרגש כולו" מקבלת הפנים. בעקבות ביקורו של הרצל, הוציא לאור ארגון "ציון", שבראשו עמדו הרבסט, כלב ובירר, את הספר "מדינת היהודים" בתרגום לבולגרית.[7][8] ב-25 בדצמבר 1898 נערכה בפלובדיב ועידת היסוד של התנועה הציונית בבולגריה, ובירר נשא את נאום הפתיחה בעברית.
אחריתו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1900 עזב בירר את בולגריה, שב ללבוב וניסה ללא הצלחה להקים מחדש את תנועת "שומר ישראל". הוא פרש מהחיים הציבוריים.
ראובן בירר הלך לעולמו ב-1931 בלבוב, בגיל 96.
בנו היחיד, ושלושת בניו שלו אחריו, היו גם הם רופאים. בנו ד"ר יוסף בירר היה רופא רנטגנולוג, ממייסדי התנועה הציונית בבוקובינה וציר לקונגרסים ציוניים. בנו הבכור של יוסף, ד"ר גדעון בירר, היה כירורג אורתופדי, בצ'רנוביץ ומשנות ה-30 ועד מותו בתל אביב.[9] אחיו הצעירים, התאומים עמנואל ויהושע, עלו לארץ ישראל ב-1920 במסגרת העלייה השלישית כחלוצים אנשי "השומר הצעיר", היו ממייסדי ההתיישבות הקיבוצית בעמק יזרעאל, ואחר-כך היו לרופאים בווינה ובעקבות עליית הנאצים לשלטון עברו ללונדון: ד"ר עמנואל בירר היה מראשוני בית אלפא, ובהמשך היה לגינקולוג; וד"ר יהושע בירר (Joshua Bierer;1901–1984) היה ממייסדי משמר העמק, ובהמשך היה לפסיכיאטר, מחלוצי הפסיכיאטריה החברתית, מייסד International Journal of Social Psychiatry (כתב העת הבינלאומי לפסיכיאטריה חברתית) ועורכו ומייסד המכון לפסיכיאטריה חברתית (Institute of Social Psychiatry) בלונדון.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר ראובן בירר, דבר, 18 בדצמבר 1931 (ידיעה על מותו)
- Dr. Ruben Bierer(הקישור אינו פעיל), Die Welt 1, 21 (22 באוקטובר 1897), p. 7 (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Renate Heuer, Bibliographia Judaica: Verzeichnis jüdischer Autoren deutscher Sprache, Vol. 1, Frankfurt: Campus Verlag, 1982, p. 33.
- ^ 1 2 Handbuch österreichischer Autorinnen und Autoren jüdischer Herkunft 18. bis 20. Jahrhundert herausgegeben von der Österreichischen Nationalbibliothek; Redaktion, Susanne Blumesberger, Michael Doppelhofer, Gabriele Mauthe, München: K. G. Saur, 2002, Vol. 1, 121.
- ^ אגודת קדימה, באתר הסוכנות היהודית, אוחזר ב-13 באפריל 2014.
- ^ אגודת "אהבת ציון", באתר הסוכנות היהודית, אוחזר ב-13 באפריל 2014.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878–1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים 1967, עמ' 78.
- ^ חיים קשלס, ההסתדרות הציונית בבולגריה בשנותיה הראשונות, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים 1967, עמ' 112–114.
- ^ חיים קשלס, ההסתדרות הציונית בבולגריה בשנותיה הראשונות, עמ' 127–129.
- ^ יוסף נסים הלוי, ד"ר הרצל בבולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים 1967, עמ' 161–193.
- ^ מתאבל, לזכר נעדרים: גדעון בירר, דבר, 5 באפריל 1965; ש. בנשל, שושלת ציונית, דבר, 7 במאי 1969; גדעון בירר באתר חברה קדישא ת"א–יפו והמחוז.
- ^ ש. בנשל, שושלת ציונית, דבר, 7 במאי 1969; ג. שרוני, רוכל החלומות ואחיו־התאום, מעריב, 16 במאי 1969.
עוד על יהושע בירר: RG, Obituary: Joshua Bierer, Psychiatric Bulletin 9 (1985), 66; Raghu Gaind, Obituary: Dr. Joshua Bierer - Pioneer in Social Psychiatry, International Journal of Social Psychiatry 82 (1985), 31; Frank Holloway, Editorial: Joshua Bierer and Social Psychiatry, International Journal of Social Psychiatry 85 (1992), 85; וארכיונו בספריית ולקום בלונדון.
על עמנואל בירר: Dr. Immanuel Bierer, AJR Information 38, 1 (Jan 1983), 5.
