רנאטו דולבקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רנטו דולבקו
Renato Dulbecco
צילום מ-1966
צילום מ-1966
צילום מ-1966
לידה 22 בפברואר 1914
קטנצארו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בפברואר 2012 (בגיל 97)
לה חויה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רוורס טרנסקריפטאז
מקום מגורים ארצות הברית, לה חויה, מילאנו, אימפריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טורינו (1936) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט סוסומו טונגאווה, ג'ון ו. דרייק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • AACR-G.H.A. Clowes Award for Outstanding Basic Cancer Research (1961)
  • מדלית ג'ון סקוט (1958)
  • פרס הווארד טיילור ריקטס (1965)
  • פרס לואיזה גרוס הורביץ (1973)
  • הרצאת לוונהוק (1974)
  • חבר זר של החברה המלכותית (25 באפריל 1974)
  • פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטדטר (1967)
  • פרס סלמן א' וקסמן למיקרוביולוגיה (1974)
  • פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (1964)
  • פרס מרג'ורי סטיבנסון (1973)
  • פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1975)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (12 במרץ 1991)
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (3 בינואר 1981)
  • מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רנטו דולבקואיטלקית: Renato Dulbecco;‏ 22 בפברואר 191719 בפברואר 2012) היה וירולוג איטלקי-אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1975 בזכות מחקרו על האונקווירוס, שהם וירוסים הגורמים לסרטן כאשר הם פוגעים בתאים של בעלי חיים.

הוא למד באוניברסיטת טורינו תחת ג'וזפה לוי עם חבריו ריטה לוי-מונטלצ'יני וסלבדור לוריא, שעברו איתו לארצות הברית וזכו גם הם בפרס נובל. דולבקו כיהן כפרופסור בהמכון הטכנולוגי של קליפורניה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דולבקו נולד בקטנזארו באיטליה, ובילדותו גר באימפריה שבמחוז החוף ליגוריה. הוא סיים את התיכון בגיל 16 והחל ללמוד באוניברסיטת טורינו. למרות התעניינותו במתמטיקה ופיזיקה הוא נרשם ללימודי רפואה. בגיל 22 סיים תואר באנטומיה ופתולוגיה תחת הנחייתו של ג'וזפה לוי. באותן שנים פגש את ריטה לוי-מונטלצ'יני ואת סלבדור לוריא, שאיתם עבר בהמשך לארצות הברית.

הוא גויס כקצין רפואה ושירת בצבא האיטלקי בין השנים 1936–1938. ב-1940 כאשר איטליה הצטרפה למלחמת העולם השנייה הוא גויס שוב ונשלח לחזית מול צרפת ואחר כך בחזית בברית המועצות ונפצע. לאחר שהבריא הצטרף למחתרת אשר לחמה בגרמנים.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה חזר לזמן קצר למעבדתו של לוי, אך עזב עם חבריו לאוניברסיטת אינדיאנה, שם עסק בחקר בקטריופאג' עם סלבדור לוריא. בקיץ 1949 עבר למכון הטכנולוגי של קליפורניה שם הצטרף ל"קבוצת הפאג'" של מקס דלבריק. באותו הזמן התחיל לחקור את וירוס האונקווירוס בבעלי חיים עם דגש על משפחת הווירוסים Polyomavirus.

ב-1962 עבר למכון סאלק לביולוגיה. ב-1970 עבר למכון לחקר הסרטן, שם בהמשך קיבל את התואר פרופסור.

בשנת 1975 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם הווארד מרטין טמין, אותו החל להנחות ב-1950, ועם דייוויד בולטימור. הזכייה הייתה על ההסבר כיצד וירוס מחולל גידול משפיע על החומר הגנטי של התא. הווארד ודייוויד גילו במקביל כיצד אונקווירוסים (וירוסים שיכולים לגרום לגידולים) פועלים על החומר הגנטי של התא באמצעות שעתוק לאחור. אף על פי שדולבקו לא היה שותף באף אחד מהמחקרים, הוא זכה על כך שלימד אותם שיטות שקידמו את במחקרם.

ב-1986 היה שותף במיזם פרויקט גנום האדם.

בשנים 1993–1997 חזר לאיטליה, כנשיא של המכון לטכנולוגיות ביו-רפואיות במילאנו, במקביל להמשך עבודתו במכון סאלק לביולוגיה.

הוא המשיך בחקר תאים סרטניים עד 2011.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנאטו דולבקו בוויקישיתוף