ג'ורג' רומני (צייר)
 | |
| לידה |
15 בדצמבר 1734 (יוליאני) Dalton-in-Furness, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
15 בנובמבר 1802 (בגיל 67) קנדל, הממלכה המאוחדת |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
רוקוקו |
| יצירות ידועות |
Wilson Gale-Braddyll |
| צאצאים |
John Romney |
  | |
ג'ורג' רומני (באנגלית: George Romney; 26 בדצמבר 1734 – 15 בנובמבר 1802) היה צייר דיוקנאות אנגלי. הוא היה האמן האופנתי ביותר בימיו, וצייר דמויות רבות מהחברה הגבוהה - כולל המוזה האמנותית שלו, אמה המילטון, פילגשו של לורד הוריישו נלסון.[1] [2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומני נולד בקאמבריה, בנם השלישי (מבין 11 ילדים) של ג'ון רומני, יצרן ארונות, ואן סימפסון. הוא נשלח לבית הספר בדנדרון הסמוכה. נראה שהוא היה תלמיד גרוע והוצא לעבודה בגיל 11 בעסק של אביו.
הוא התגלה כבעל יכולת טבעית לציור והכנת דברים מעץ - כולל כינורות (שעליהם ניגן לאורך חייו). מגיל 15 למד אמנות בצורה לא פורמלית על ידי שען מקומי בשם ג'ון ויליאמסון, אך לימודיו החלו ברצינות בשנת 1755, כאשר נסע לקנדל, בגיל 21, ללימודים של 4 שנים אצל האמן המקומי כריסטופר סטיל (שלמד בעצמו אצל האמן הצרפתי המכובד קרלו ונלו).
באוקטובר 1756, רומני התחתן עם מרי אבוט, אך בני הזוג נפרדו מיד כאשר הוא נקרא ליורק לצורך עסקים על ידי מעסיקו. לאחר שנה, הסכים סטיל בסופו של דבר לבטל את לימודיו לבקשתו של ג'ורג', והותיר את האמן הצעיר - להמשיך בקריירה שלו כצייר.[3]
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ווסטמורלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בשנת 1757, רומני הצטרף שוב לאשתו ובנו הצעיר בקנדל, ועבד כצייר פורטרטים, נוף והיסטוריה. בתקופה זו התיידד עם אדם ווקר, הממציא והסופר, וגם עסק במוזיקה בזמנו הפנוי. במרץ 1762, הוא נפרד מאשתו, בנו ובתו, כדי לחפש את מזלו בלונדון, שם שהה עד 1799. לאורך כל הפרידה, הוא שמר קשר עם משפחתו ותמך בהם כלכלית, אך הם מעולם לא חיו איתו בלונדון.
לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1763, רומני הציג את הציור שלו, "מותו של הגנרל וולף", לתחרות של החברה המלכותית לאמנויות (RSA). לדברי חבריו של רומני, הוא זכה בפרס השני בגובה 50 גינאה, אך הוא צומצם מאוחר יותר ל-25 גינאה. נראה שסר ג'ושוע ריינולדס עצמו היה המניע העיקרי מאחורי החלטה זו, עובדה שאולי הסבירה את הסלידה לכל החיים של שני האנשים זה מזה.
למרות הצלחתו המאוחרת, רומני מעולם לא הוזמן להצטרף לאקדמיה המלכותית לאמנויות (RA) (שנוסדה ב-1768), אם כי הוא התבקש, להציג שם. ההחלטה לא להיות חבר באקדמיה לאמנויות עלתה לו באי קבלת חסות מלכותית יקרת ערך ותמיכה ממקורבים לחצר המלכות. רק לקראת סוף חייו הביע את חרטה על דעותיו על האקדמיה.[4]
שנותיו הראשונות בבירה היו מאבק קיומי. בספטמבר 1764, הוא נסע לפריז (עם חבר, עורך הדין תומאס גרין) לכמה שבועות כדי ללמוד את יצירותיהם של המאסטרים הישנים. בשנת 1765 הוא זכה שוב בפרס השני של 50 גינאה בתחרות החברה המלכותית לאמנויות. בשנת 1768, הוא ערך היכרות עם ריצ'רד קמברלנד, המחזאי, שאת דיוקנו הוא צייר, ואשר עזר בהצגתו בפני פטרונים משפיעים. הוא גם התיידד עם הצייר המיניאטורי אוזיאס האמפרי.
1769 הייתה שנת פריצת דרך - הוא הציג דיוקן גדול של סר ג'ורג' וורן ומשפחתו באגודת האמנים החופשית, שזכה להערצה רבה ועזר להניח את היסודות לפופולריות העתידית שלו. בשנת 1770 הוא החל להציג את עבודותיו באגודת האמנים של בריטניה הגדולה.
איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 1772 רומני היה מספיק מבוסס כלכלית כדי לבצע מסע עם אוזיאס האמפרי לאיטליה כדי ללמוד את האמנים הגדולים של העבר, כפי שתמיד התכוון. הם יצאו לדרך במרץ, עשו את דרכם והגיעו לרומא ביוני. בעזרת מכתב המלצה התאפשר לו לפגוש את האפיפיור, קלמנס ה-14, שאישר לו להקים פיגומים בוותיקן כדי ללמוד את ציורי הקיר של רפאל. הוא בילה 18 חודשים ברומא ועשה מחקרים ורישומים של יצירות האמנות הגדולות הנראות שם. רומני חזר ללונדון ביולי 1775 לאחר היעדרות של למעלה משנתיים.
קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשובו, ב-1775, עבר רומני לכיכר קוונדיש, בבית שהיה בעבר בבעלותו של הפורטרטיסט הנודע פרנסיס קוטס. הוא היה שרוי בחובות ניכרים, לא רק על חשבונו אלא גם בשל חובותיו של אחיו פיטר. עם זאת, הוצעו לו עבודות על ידי הדוכס מריצ'מונד וחוג חבריו, שעזרו להפוך את מזלו של האמן. בשנים 1776–1777, הוא עשה היכרות עם ויליאם היילי, יצר ידידות מתמשכת עם הסופר וצייר עבורו דיוקנאות.
1782 הייתה תחילתו של פרק חדש וחשוב בחייו של רומני, שכן באותה שנה הוא הוצג לראשונה לאמה המילטון (שנקראה אז אמה הארט) שהפכה למוזה שלו. הוא צייר יותר מ-60 דיוקנאות שלה בתנוחות שונות, לפעמים שיחקה את תפקידן של דמויות היסטוריות או מיתולוגיות. [5] הוא גם צייר מפורסמים אחרים, כולל האמנית מרי מוסר ב-1787, עלמה צעירה בת שבע-עשרה, באחת מיצירותיו "מיס קונסטבל בכובע ברז'ר".
בשנת 1797 עזב רומני את הסטודיו שלו בכיכר קוונדיש 32, שם עבד במשך יותר מעשרים שנה, כדי לעבור להוליבוש היל בהמפסטד. בהמפסטד החל רומני בשורה של מייזמי בנייה יקרים, ומכר את הבית כעבור שנתיים. בית רומני הוא כעת בניין רשום בדרגה I, ורומני מונצח על ידי לוח כחול שהוצב על הנכס.
בקיץ 1799 התדרדרה בריאותו, ולאחר היעדרות של כמעט ארבעים שנה חזר רומני לאשתו, מרי, בקנדל. היא תמכה בו במהלך שנתיים שנותרו לחייו עד שמת בנובמבר 1802.
הוא נקבר בחצר הכנסייה של כנסיית סנט מרי, דלטון-אין-פורנס.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
ארצ'יבלד קמפבל (קצין בצבא הבריטי), בין 1790 ל-1792 -
ליידי המילטון בתור בקאנטה, 1785 -
ליידי המילטון בתור מרים המגדלית, 1792 -
ליידי המילטון בתור טיטאניה עם פאק וצ'יינג'ינג, 1793 -
ליידי המילטון בתור קירקה, 1782 -
משפחת גאוור: חמשת הילדים הצעירים ביותר של הרוזן גרנוויל לבסון-גאוור, 1776 ל-1777
_3.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ורג' רומני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ורג' רומני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lee, Sidney,, Romney, George, Dictionary of National Biography, 1885-1900 Volume 49
- ^ Rowley Cleeve, George Romney, London : G. Bell & sons, 1901
- ^ George Paston, George Romney, London : Methuen & co., 1903
- ^ Cross, David A. (2000). A Striking Likeness: The Life of George Romney. Ashgate.
- ^ Emma Hamilton and George Romney, www.liverpoolmuseums.org.uk