יון אנדרייסקו

יון אנדרייסקו
Ion Andreescu
	דיוקן עצמי מ 1882 מהמוזיאון הלאומי לאמנויות בבוקרשט
לידה	15 בפברואר 1850 (יוליאני); בוקרשט, ולאכיה
פטירה	22 באוקטובר 1882 (יוליאני) (בגיל 32); בוקרשט, ממלכת רומניה
מקום קבורה	בית הקברות בלו
מקום לימודים	אקדמיה ז'וליאן; המכללה הלאומית "גאורגה לאזר" ;
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אימפרסיוניזם
הושפע על ידי	ניקולאיה גריגורסקו

יון אַנְדְרֶייֶסקוּ (ברומנית: Ion Andreescu, ‏ 15 בפברואר 1850 – 22 באוקטובר 1882) היה צייר רומני. נחשב הראשון מבין ציירי רומניה שהיה "מודרני באמת" (ק. פרוט). בחייו הקצרים יצר כמה מאות תמונות - של טבע דומם, פרחים,דיוקנאות ובייחוד נופים. אמנותו מתאפיינת באיפוק, עומק ובמימד מדיטטיבי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יון אנדרייסקו נולד בבוקרשט בשנת 1850 במשפחה של סוחר משקאות. היה הבן הבכור בין שבעה ילדים - שלשה בנים וארבע בנות. למד לימודים יסודיים כולל השפה הצרפתית ב"פנסיון" של אנדריאס אפוסטולטוס. אחר כך נרשם לגימנסיה ע"ש גאורגה לאזר שם מוריו לציור היו הצייר פטרה אלכסנדרסקו ובכיתה ד הצייר ה. טרֶנק. המשיך בתיכון "ספנטול סבא" (סבא הקדוש) בבוקרשט שבו למד ציור אצל ק. י. סטנצ'סקו.

בשנת 1869 יון אנדרייסקו עזב את התיכון כדי להתקבל לבית הספר הלאומי לאמנויות יפות שבניהולו של תאודור אמאן. בבית ספר זה למד בשקידה וקיבל ציון מיוחד במקצוע אסתטיקה אותו למד גם אצל אותו ק. סטנצ'סקו. מפני שהוריו נקלעו למצוקה כלכלית החליט אנדרייסקו לעבוד בהוראה והצטרף לסניף בבוקרשט של "החברה לחינוך העם הרומני", שבו היו פעילים גם מוריו. חיפש משרה פנויה אפילו במחוזות רחוקים כמו בוטושאן. למרות הצלחתו במבחנים הדרושים לזכייה במשרת מורה בבוקרשט, הוא עבר טרטורים רבים בגלל מכרזים שהיו "תפורים" למועמדים אחרים. המנטור שלו, הצייר תאודור אמאן השתדל רבות אצל הרשויות כדי שייעשה צדק לתלמידו המחונן. אנדרייסקו הועסק בהתחלה רק כחצי שנה כממלא מקום בבית ספר למסחר בבוקרשט ולאחר מכן שוב נשאר מובטל.

בוזאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוף-סוף בשנים 1872-1873 התאפשר לו, אחרי מבחנים נוספים, לעבוד כמורה לשרטוט ולקליגרפיה בבית הספר ("סמינר") של הבישופות בוזאו. שיטות ההוראה שלו השיגו תוצאות טובות בקרב התלמידים. לאחר מכן מצא משרה של מורה בגימנסיה ע"ש טודור ולדימירסקו בבוזאו (כיום המכללה הלאומית ע"ש בוגדן פטריצ'ייקו השדאו) והחל משנת 1875 בבית הספר המקצועי באותה עיר. אחרי שנים של עוני ותסכולים, שהטביעו חותם באופיו המהורהר והמלנכולי, בבוזאו התגבשה אישיותו כאדם וכיוצר.^[1] יצירותיו בשנים הראשונות בבוזאו שיקפו את חיפושיו אחרי מוטיבים. צייר אז בעיקר נופים כפריים:"הבית שעל יד הדרך" (Casa la drum),"ביתו של מייצר הכברות" (Casa ciurarului), "שולי הכפר" (Margine de sat), דמויות של איכרים ("רועה עם צאנו" - Ciobanul cu oi) וציורי טבע דומם עם פרחים ופירות. עדיין הצורות בתמונות אלה כבדות משהו ומשיכת המכחול פחות מדויקת ובחירת הצבעים אינה מיד מוצלחת.^[1] בשנת 1873 ביקר אנדרייסקו בבוקרשט. בהזדמנות זאת התוודע ליצירות האומנות הרומנית המוקדמת ול ציורים מאסכולות אמנותיות זרות שהוצגו ב"תערוכת ידידי האמנויות היפות". באותה עת הכיר את הצייר ניקולאיה גריגורסקו שעודד אותו להמשיך לצייר.^[1] ב-1874 שלח אנדרייסקו ל"תערוכת האמנים בחיים" בבוקרשט 5 עבודות, מהן התקבלו שלוש: "סיר עם פרחים" (Oala cu flori), "טבע דומם עם דגים" (Natură moartă cu peşti) ו"נוף מחורשת בוזאו" (Peisaj din crângul Buzăului).^[1] יש מעריכים כי מבחינת קומפוזיציה ופירוש הנוף הרומני, הציורים "שוק בקרבת בוזאו" (Târg în preajma Buzăului), "יריד בבוזאו" (Bâlci la Buzău) ו"קילון הכפר" (Cumpăna satului) היוו מפנה בסגנונו של אנדרייסקו, שהבשיל באותה תקופה.^[1]

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1878 נסע אנדרייסקו לפריז כדי להשלים את חינוכו האומנותי באקדמיה ז'וליאן (1878-1881). באותה עת צייר בעיקר דיוקנאות, ציורים לפי מודלים בעירום או בתלבושות שונות. בשנת 1880 התקבלו שני ציורים שלו - "התחלת האביב" (Începutul primăverii) ו"שוק על יד בוזאו" שהביא מהבית, בתערוכה ב"סלון האמנים" (או "הסלון הרשמי") בפריז.^[1] שם הוא פגש שוב את גריגורסקו והחליט להצטרף אליו ולצייר בימי הקיץ בכפר האמנים שאורגן על ידי מילה ואחרים ביישוב ברביזון שעל יד יער פונטנבלו.^[2] אנדרייסקו, היה בעל טבע מופנם ומלנכולי, נוטה להרהורים, וציוריו, שסגנונם התבשל במלואו בעת שהותו בצרפת, באו לענות לצורכי תקשורת אישית. אמנותו היא אחידה ברגש, בגישה ובאיכות. צייר תוך שליטה טכנית מצוינת בז'אנרים שונים: דיוקנאות ("האיכרה עם צעיף ירוק", "איכרה עם תיק", "המטפחת האדומה", "דיוקן עצמי") נופים ("שולי יער", "עצים בפריחה", "סלעים ועצי לבנה", "שדה", "יער עצי אשור", "עצי לבנה על שפת הביצה", "אחרי גשם", "בית של צוענים", "חורף בברביזון", "הסלעים באפרמון", וכו), תמונות של טבע דומם או סטטי ("אוכמניות", "פלחי אבטיח", "ברווזים") וסצנות מחיי הכפר. עבודותיו הוצגו לצד יצירות של מאנה, מונה ורנואר.

החזרה לרומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1881 חזר לרומניה, חולה במחלת השחפת. ב-1882 התיישב בבוקרשט. בחודש אפריל הספיק לארגן תערוכת יחיד שכללה 65 ציורים באחד מאולמות שבחצר "כנסיית סטברופולאוס". נפטר זמן קצר אחר כך, ב-22 באוקטובר 1882, כתוצאה מהמחלה^[3].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 המשטר הקומוניסטי ברומניה החליט לבחור בו כ"חבר לאחר המוות" של האקדמיה הרומנית.
האקדמיה לאמנויות יפות בקלוז' נקראה לפרק זמן בשנות ה-1990 על פי שמו.
ב 6 ביוני - 11 בספטמבר 1991 הוצגו ציוריו במסגרת התערוכה "מימי האימפרסיוניסטים: הציור הרומני בין 1865 - 1920: גריגורסקו, אנדרייסקו, לוקיאן, דרסקו" שהתקיימה ב"טריאנון" בפארק "באגאטל" בפריז