User:Arielbitton2352/sandbox
רבי חביב ביטון זצ"ל[edit]
רבי חביב ביטון זצ"ל | |
|---|---|
 | |
| Born | 19200303 מורוקו, איגנט |
| Burial place | ישראל ,פתח תקבה |
| Spouse | מרסל ביטון |
| Children | יולנד ביטון, אודט ביטון, רב מיר ביטון, שלומו ביטון זצ״ל, פנחס ביטון, גקלין ביטון, שמעון ביטון |
| Parents |
|
קורות חיים[edit]
ר' חביב ביטון נולד ב-3, מרץ, 1920 בעירה קטנה בשם איטגנט שבהרי אוריקה הנמצאת כ-50 ק"מ מהעיר המטרופולין -מראכש שבדרום מרוקו. בעיירה (בליידה) זו התגוררו כ-60 משפחות יהודיות אשר עיסוקם היה גידולי צאן, גידולי שדה ומסחר זעיר. הוריו, ר' יעיש ו-זוהרא ביטון, שלחו את שני בניהם, עדיין נערים, חביב ואחיו יוסף למראכש, על מנת ללמוד תורה מפי גדולי הדור.
תלמיד ישיבה במראכש[edit]
העיר מראכש, היתה עיר של חכמים ושל סופרים, ידועה בשם "ירושלים הקטנה", או "ירושלים דמרוקו" ", היא מקפלת בתוכה היסטוריה יהודית עתירה ומגוונת, עשירה ומיוחדת במינה. בעיר זו השתקעו גולים יהודים מחורבן בית שני, ויש הסוברים, מזמן מלכות שלמה. לדורותיה, התפארה "ירושלים הקטנה" בחכמים, בגאונים ובאדמורים. מראשי הישיבות דאז, בלטו חכם יעקוב דהאן זצ"ל, חכם אברהם אביטבול זצ'ל, בקיאים בש"ס ובהלכה. כ’’כ המקובל הג' ר' יוסף שושנה זצ"ל אשר שימש ראש אב בית דין של העיר, בעל בקיאות בזוהר ובתלמוד, לעתיד יהיה חמו של הרב. בישיבה, היה לרב חברותא הר' מימון פחימה (הוא עיברית את השם שלו ל- גד גבון, אלוף והרב הראשי השלישי של צה'ל), כן המקובל הר' מסעוד פינטו, רי ניסים בנישתי, אשר יחד הקימו דורות שלמים של תלמידי חכמים, רבנים ובוגרי אוניברסיטאות במרוקו, צרפת, אנגליה ובישראל. בהיותו תלמיד ישיבה היה מחונן, הוא בלט כבעל יוזמה, מנהיגות, הסתגלות ובעל יכולות לעשות ולהצליח. רחוק מבני משפחתו ועל מנת להתפרנס מבלי לעזוב את ספסלי הישיבה, הוא התמחה בדיני שחיטה, הוסמך והתקבל כשוחט בעירות הסמוכות לעיר המטרופולין, פעם בשבוע, הוא נסע לעיירה, שם שחט עבור הקהילה ובערב הוא היה חוזר למראכש.
פעיל בתנועה הציונית במרוקו[edit]
מאז שנות ה-50 הרב השתתף במפעל העליה של הקהילות היהודיות בדרום מרוקו, הוא היה מהמנהיגים הצעירים של התנועה. יחד עם רעיתו, מרסל ביטון, הוא אירח ואיכסן את 'השליחים'- שהיו נציגי הסוכנות היהודית והתנועה הציונית כשאלו היו מגיעים למראכש, מארץ ישראל או שהיו נציגי שלוחות התנועה שבצרפת, על מנת להתעדכן ולשמוע מפי פעילי התנועה במראכש על נתוני העליה לארץ ישראל וכן לעמוד על מה שקורה במחוז הדרומי בקשור לתוכנית עליתם של הקהילות היהודיות המפוזרות במחוז, בעיקר מהעיירות ומהכפרים הברבריים-("השלוח"). הרב דיבר את שפת 'השלחה', דיאלקט ברברי, הוא הצליח לרכוש את אימונם של תושבי הכפר היהודיים, לשכנעם לעזוב את מושבם ולעלות לארץ. השתתפותו של הרב בפעילות הארגון היתה חיונית וחשובה ביותר, היא עשה אותה מתוך אהבת ארץ ישראל ועם ישראל ומתוך תשוקה, צמאון וכמיהה עזה לסיום הגלות ולחזרה לציון. כל 14 שנות פעילותו הציונית של הרב היו שנות של שליחות והם נעשו בהתנדבות מלאה. הרב היה רב קהילה, מוערך ומקובל בקרב הקהילה היהודית במראכש, הוא היה אמיד ובעל נכסים. עם תחילת פעילותו הוא ידע שבאחד הימים יתפסו אותו השלטונות המרוקאיים על פעילותו הציונית הלא חוקית. בנסיעותיו החשאיות לישראל הוא דאג ששום תותמת גבולות לא תירשם על דפי הדרכון , את נסיעותיו למדינות מחוץ למרוקו, ספרד, צרפת, וישראל, הוא עשה דרך היבשה. ביתו של הרב, אשר היה סמוך לבית 'מטה הפעולה של אירגון העליה' שמושבו היה במראכש. לבית זה היה פתח מה-מלאח (הגיטו היהודי) ופתח שני עוקף את המלאח, דבר אשר איפשר לאלו העומדים לנסוע יציאה מהגטו בצורה מוסווית וחשאית ישר לרכבים אשר המתינו להם מחוץ למלאח והסיעו אותם אל מחוץ למראכש. בית הרב היה תחנת מעבר ושהייה זמנית עבור משפחות שלימות אשר מכרו את כל רכושם ערב עליתם ואשר חיפשו מקום לינה ושהות זמניים עד אשר יגיע תורם 'להעתיק' עצמם למקום המפגש ומשם נסעו לארץ ישראל. המצב היה יותר מורכב כאשר אלו אשר הגיעו לעיר היו תושבי העיירות והכפרים הסמוכים אשר על פי רוב הגיעו כמשפחות מרובות ילדים, רווקים רווקות ובני נוער ואשר היה צריך למצוא להם מקומות המתנה עד אשר יגיע תורם לנסוע, הדבר היה כרוך במאמצים רבים, בהוצאות כספיות ובעיקר בסיכונים שמא ח'ו השלטונות יחשפו את כוונות ותוכניות יציאתם ממרוקו. הוא נרתם לפעילות העליה של הקהילות היהודיות המפוזרות בדרום מראכש. הוא פגש את אנשי הקהילה, הוא שיכנע אותם והפיח בם רוח חיים וביטחון, ארגן וערך רישום משפחות העיירה, כמו תחסנט ואמיסמיז, אשר כל קהילותיהם עלו לארץ ישראל עד האחרון, דרך אגב, חלק מקהילות אלו גר היום בדימונה, במצפה רימון ובבת ים.
מעצרו של הרב על פעילות לא ליגאלית[edit]
בחודש מרץ 1964,חשפה משטרת מראכש מידע על פעילותו הבלתי לגאלית של הרב, וכי נמצאו הוכחות מספיקות הקושרות אותו 'להברחתה' של אחת הנערות בת למשפחה יהודית אשר היה לה קשר אינטימי עם קצין מרוקאי בעיר, הידיעה על נסיעתה של הנערה הגיעה לאוזניו של אותו קצין וכי הרב היה זה אשר טיפל "בהברחת" הנערה לישראל. ללא שום התרעה מוקדמת הוא נלקח מבית מסחרו לטקסטיל לתחנת המשטרה בעיר שם הוא ישב שבוע ימים, הוא עבר חקירות בהן הוא עמד איתן מבלי למסור פרט כלשהוא לחוקרים אודות אנשי המחתרת ושל אלו העומדים מאחורי הפעילות הציונית בעיר, דבר אשר יכל לסכן את ביטחונם של שליחי העליה ופעילי התנועה הציונית במקום.
התערובתם של ראשי הקהילה היהודית בפני השלטונות המרוקאים והפעלת הקשרים הטובים שהיו לרב עם אנשי השררה בעיר, יחדיו הביאו לשיחרורו הזמני של הרב. מעצרו המפתיע של הרב היה מכה קשה והוא גרם לחרדה בקרב הקהילה היהודית, זה סימן אות אזהרה על אשר יקרה להם בקרוב, בעיר שררה דאגה גדולה, רבים מאנשי הקהילה החלו לשאת את עיניהם לעליה, מכרו את רכושם, יותר נכון יהיה לאמר, חיסלו את מעט הרכוש שהיה להם, לפעמים אף נטשו אותו, כי פשוט מאוד לא היה לו קונה, כמו כן גם על מנת שלא לחשוף את כוונותיהם לעלות לא'י עת יציעו אותו לגויים.
העליה והקליטה בארץ ישראל[edit]
בסוף חודש מרץ 1964, כ 3 שבועות אחרי שיחרורו, נסע הרב עם בני משפחתו בחשאי לעיר קזבלנקה, את עיקר רכושו הוא עזב ללא שלא יכל להציע למכירה, התנהגות כזו היתה מחשידה והיתה אף חוספת את כוונותיו לעלות לא'י. מקזבלנקה המשיכה המשפחה בדרכה לעיר מרסיי שבצרפת. למסע זה ממראכש של חודש מרץ–אפריל 1964 קראו 'מסע רבי חביב' בגלל גודלו והקפו, זו היתה העליה האחרונה והגדולה בחשיבותה ממראכש, עליה זו סימנה את תחילת סופה של הקהילה היהודית בעיר, קהילה עתיקת יומין ואחת מהחשובות של יהדות מרוקו. ביוני 1964, עלתה המשפחה בת 9 נפשות לארץ ישראל, היא התיישבה בעיר פתח תקוה בשכונת פג'ה, יחד עם העולים החדשים אשר זה עכשיו הגיעו ואשר מרביתם היה ממרוקו, הם עברו בהצלחה את חבלי הקליטה הקשים. תנאי החיים והמגורים בשכונה היו קשים, תשתיות היו בתחילתן, חשמל לא היה, מדרגות לא היו, העליה לקומות בנין המגורים היתה באמצעות סולמות עץ מאולתרים אשר היו בשימוש פועלי הבנין שבאתר, דלתות וחלונות לא היו, חולות מדבר היו ללא מדרכות וכבישים, בקיצור תנאי קליטה קשים ביותר.
מנהיג ורב קהילה[edit]
עת הגיעו של הרב לעיר הוא ארגן את משפחות העולים החדשים, סיע בקליטתן וארגן אותן למסגרת קהילתית, הוא הפיח בם רוח ועידוד, הקים בית-כנסת ראשון בשכונת פג'ה בשם "בית אל יי, אשר עם הזמן הב'כ הפך למרכז קהילתי ורוחני תוסס עבור העולים החדשים, משפחות אשר זה עכשיו התישבו ב'אתר של בניה' אשר כלל טרקטורים, משאיות, חולות ולבנים שהיו חלק מנוף השכונה. עד מהרה הקהילה הלכה וגדלה ואליה הצטרפו התושבים 'הוותיקים', אלו היו משפחות לא מעטות מהמושבה השכנה . הוא שימש רב קהילה וחזן בבית הכנסת, הוא היה המנהיג הרוחני במקום, היה למורה דרך עבור אנשי הקהילה, הוא העניק לכל משפחות העולים הרבה תמיכה, ייעוץ סוציאלי ועזרה. בשנת 1974 , יחד עם משפחתו, עברו לגור בשכונה אחדות, כאן לצד ביתו החדש הקים בית כנסת שני בשם 'בית אל', המשמש מאז בית כנסת ומרכז רוחני של השכונה.
גם עת היותו במראכש, הוא זכה להערכה ואהבה רבה מכל חברי הקהילה היהודית בעיר, הרב היה ידוע כאיש של נתינה ותמיכה למשפחות נזקקות גם מוראלית וגם חומרית. כשהגיע לארץ הוא התמסר פעילות קהילתית לעזור ולתמוך במשפחות נזקקות ובעלי יכולת נמוכה, הוא שימש אב רוחני למשפחות שכולות, תומך יתומים ואלמנות היה בעל גמילות חסדים. בימי החגים והימים הנוראים, הוא ארגן חיטי דפסחה ומתנות לאביונים. אחרי פטירתו בעיר פתח-תקוה, הרבה רבנים, גזברים, שליחים ואבות משפחה העידו על מעשיו בצינעא, מסירותו לעזרתם ועל התמיכה החומרית אותן הם קיבלו ממנו מידי חודש בחודשו.